קדחת קרציות Monocytic Ehrlichiosis

 

  
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קדחת קרציות הינה השם העממי למחלה הנפוצה Canine Monocytic Ehrlichiosis הנגרמת ע"י החיידק Ehrlichia Canis. החיידק מועבר למערכת הדם ע"י קרצית הכלב החומה בזמן העקיצה.

אפידמיולוגיה:
ארליכיה קיימת ונפוצה בכל חלקי הארץ, ואופיינית יותר לעונות החמות, בהן הקרצית פעילה יותר.

מהלך המחלה:
בתוך מערכת הדם הטפיל תוקף מונוציטים (סוג של כדורית דם לבנה), אך בשלבים שונים של המחלה משפיע גם על קשרי הלימפה, הטחול, טסיות הדם (השייכות למערכת הקרישה) ומח העצם.
בשלב המחלה הראשוני הסימנים הנפוצים עליהם מתלוננים הבעלים כוללים חום, חולשה, ירידה בתיאבון, דימומים תת-עוריים העלולים להיראות כמו פריחה ודימומים מפתחי גוף (מהאף, בשתן ובצואה). סימנים נוספים, אשר בד"כ מאובחנים על-ידי הוטרינר כוללים חיוורון ריריות, הגדלה של קשרי הלימפה, הגדלת טחול ודלקות עיניים. כלבים שונים מבטאים את הסימנים בדרגות חומרה שונות, ומאחר ובעלי החיים אינם יכולים לדבר איתנו, במקרים רבים הבעלים אינם מבחינים בסימנים כלל.
מחלה שאינה מטופלת עלולה להחמיר ולהתדרדר לכדי מצב מסכן חיים (בשל שיבושים במערכת הקרישה), או לחלוף מעצמה. מתוך אותם מקרים החולפים מעצמם אחוז מסויים מתוך הכלבים נשארים נשאים של הטפיל ועלולים בעתיד לפתח  מחלה כרונית, בה קיימת פגיעה במח העצם המעמידה את הכלב בסכנה להתפתחות זיהומים, אנמיה קשה ובעיות קרישה. השלב הכרוני לרוב אינו הפיך ומוביל למוות בשל אחד מהסיבוכים שצויינו.


אבחון:
חשד ראשוני עולה על-סמך קיומם של חלק מהסימנים הקליניים הנ"ל או כולם גם יחד. הימצאות סימנים אלה מהווה אינדיקציה לביצוע ספירה ומשטח דם. ספירת הדם מראה באופן אופייני ירידה בספירת הטסיות מתחת לנורמלי ועלולה להיות מלווה באנמיה ו/או עלייה בספירת התאים הלבנים. במשטח הדם ניתן לראות שינויים במבנה של המונוציטים, המגיבים להימצאות הטפיל בדם, ולעיתים רחוקות ניתן לזהות את הטפיל במונוציטים (בתמונה- מונוציטים מבטאים שינויים מבניים אופיניים והטפילים בתוך המונוציט התחתון).
בהיעדר הטפיל במונוציטים ניתן לבצע בדיקה לזיהוי נוגדנים כנגד חיידק הארליכיה בדם הכלב. אבחון מעבדתי וודאי הוא על-ידי מציאת מקטעי DNA של הטפיל בדם של הכלב (PCR).
במקרים רבים, לפי שיקול דעתו של הוטרינר ניתן להתחיל טיפול על-סמך חשד סביר למחלה לפי ממצאי הבדיקה הפיזיקלית ובדיקות הדם הבסיסיות בלבד.


טיפול:
בשלב המחלה הראשוני הטיפול המומלץ הינו דוקסילין (אנטיביוטיקה) למשך 21 ימים. לקראת סוף הטיפול חשוב לחזור על ספירת הדם או לכל הפחות על משטח הדם על מנת להעריך את ספירת הטסיות ולוודא כי קיימת חזרה לנורמלי.
במידה ומתפתחת המחלה הכרונית הטיפול מורכב יותר ודורש גם המשך אבחון.


סיבוכים:
1. פגיעה בטסיות הדם על-ידי מערכת החיסון- בזמן המחלה נוצרים נוגדים רבים כנגד החיידק, אך בשל היותו תוך תאי הם לא מצליחים לעורר תגובה חיסונית נגדו. במקום, הם עלולים לעורר את מערכת החיסון להגיב כנגד טסיות הדם. במקרה שקיים חשד למצב זה (ספירת טסיות נמוכה במיוחד, החמרה בספירת הטסיות למרות הטיפול, שיפור לא מספק בספירת הטסיות בתום הטיפול) הוטרינר ישקול להוסיף טיפול בסטרואידים על-מנת לדכא את תגובת מערכת החיסון כנגד טסיות הדם. ברוב המקרים כאשר הטפיל מסולק מהגוף גם מחלה זו נעלמת, אך לעיתים עלולה להימשך ולגרור טיפול ממושך בסטרואידים.
2. הדבקה בטפילים נוספים המועברים על-ידי קרצית הכלב החומה, כאשר הנפוץ בהם הינו בבזיה (טפיל התוקף כדוריות דם אדומות וגורם לאנמיה). במקרה של חשד, הוטרינר ישקול הוספת טיפול גם נגד בבזיה.
3. מעבר המחלה לשלב הכרוני.


מניעה:
טיפול סדיר כנגד קרציות . במקרים של נגיעות כבדה באיזור המחייה של הכלב יש לשקול ביצוע הדברת קרציות באיזור.

האם קיימת סכנה לבני אדם?
קיימים דיווחים בודדים בעולם על הדבקת בני אדם בארליכיה קאניס, על אף תפוצתו הרחבה בכל העולם, ובכל מקרה ההדבקה אינה ישירה מהכלב, אלא על-ידי עקיצה של קרצית נשאית. הדברת הקרציות חשובה למניעת המחלה בכלבים, אך יש לזכור, שקרצית הכלב החומה נשאית גם של מחוללי מחלה נוספים, ביניהם הטפיל הגורם לקדחת הבהרות בבני אדם.