https://www.vet-holim.com https://www.vet-holim.com/my-post7b1d6919 <div data-rss-type="text"> <p> <span> כן, גם חתולים סובלים מאסטמה... </span> </p> <p> <span> אסטמה הינה מחלה לא נדירה בכלל, המופיעה לרוב בחתולים צעירים. היא מתבטאת בהתקפי שיעול, אך במקרים פחות נפוצים היא עלולה להתפרץ כהתקף חמור ומסכן חיים של קושי נשימתי. האבחון מתבסס על גיל החתול, ההיסטוריה הרפואית, בדיקות דם (בעיקר על מנת לשלול בעיות אחרות) וצילמי רנטגן. אבחון סופי מתבצע על ידי פרוצדורה המכונה BAL- שטיפות של מערכת הנשימה המתבצעות בהרדמה. כיוון שמדובר בפרוצדורה פולשנית למדי, ברוב המקרים אנו מסתפקים באבחון הראשוני + תגובה לטיפול.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> חתול הסובל מאסטמה מטופל באופן קבוע בסטרואידים בצורת כדורים, או במשאף המכיל סטרואידים, בדומה לטיפול בבני אדם  </span> </p> <p> <span> כאשר חתול נמצא בהתקף חמור של קושי נשימתי, יש צורך בטיפול חירומי הכולל מרחיבי סימפונות, סטרואידים, הרגעה וחמצן.  </span> </p> <p> <span> זכרו - כל מצב נשימתי בחתול הינו מסכן חיים, על כן במידה וחתולכם מציג סימנים של קוצר נשימה, שיעולים או השתנקויות - יש ליצור קשר מידי עם המרכז הרפואי. </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span> בתמונה, אנרי החמוד שלנו חתול בן 5 שנים, שסבל תקופה ארוכה משיעולים. צילומי בית חזה שבוצעו לו במרכז הרפואי אישרו את החשד, שאנרי סובל מאסטמה. כיום הוא מטופל באופן כרוני בכדורים והבעלים המקסימים שלו מרגילים אותו לשימוש במשאף </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 06 Feb 2025 09:02:08 GMT https://www.vet-holim.com/my-post7b1d6919 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-post0bf3cf64 <div data-rss-type="text"> <p> <span> היי אני אנאבל היפהפיה, אני חתולה בת 7 והספקתי לעבור כבר לא מעט. אני סובלת מ- IBD, מחלה כרונית לא נדירה בחתולים, אשר חשוב להכיר ולזהות. </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span> אנאבל כבר עברה בחייה מספר אפיזודות של שלשולים והקאות, בעקבותיהן אובחנה כסובלת מדלקת חולפת של מערכת העיכול. אנאבל טופלה מספר פעמים כנגד דלקות במערכת העיכול, והתאוששה היטב.  </span> </p> <p> <span> אלא שהאפיזודה האחרונה לא היתה כזאת פשוטה! אנאבל הגיעה לבדיקה בשל ההקאות המרובות מהן סבלה. הותווה טיפול תומך הכולל נוזלים, מגיני מערכת עיכול ונוגדי בחילות והקאות כפי שמתבקש ע״פ הפרוטוקול הרפואי אלא שהפעם הטיפול לא פתר את הבעיה ואנאבל המשיכה להקיא. היא אושפזה במרכז הרפואי לצורך טיפול רפואי אינטנסיבי והמשך האבחון. במהלך האשפוז אנאבל אכן הפסיקה להקיא, אך נראה כי היא אינה חוזרת לעצמה באופן משביע רצון זאת על אף הטיפול התומך האינטנסיבי - נראה היה שאנאבל הולכת ונחלשת. במהלך האשפוז היא עברה סדרה של בדיקות דם ובדיקות מורכבות יותר, המסייעות לקבוע את תקינות הספיגה ממערכת העיכול. בנוסף עברה אולטראסאונד- הדמיית על קול על ידי רופא מומחה. החשד היה שאנאבל סובלת מבעיה כרונית או מורכבת יותר שתסמיני מערכת העיכול נלווים אליה. </span> </p> <p> <span> האבחנות המבדלות שעלו הינן IBD, או לימפומה במערכת העיכול </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מה זה IBD ? </span> </p> <p> <span> IBD הם ראשי תיבות של Inflammatory bowel disease – מחלת מעי דלקתית. מדובר במחלה כרונית, שבה יש פעילות יתר של מערכת החיסון של הגוף, במערכת העיכול. כלומר- בשל חוסר איזון של מערכת החיסון, אשר אמורה 'לתקוף' גורמים מזיקים כמו חיידקים וטפילים, המערכת יוצרת תגובה דלקתית חריפה כנגד מרכיבים תקינים במערכת העיכול- המזון הנאכל או החיידקים 'הטובים' התורמים לעיכול. כתוצאה מכך מתחוללת דלקת חריפה במערכת העיכול, המתבטאת בשלשולים והקאות, לעיתים דמיים, ובירידה בתיאבון ובמשקל.  </span> </p> <p> <span> האבחון של IBD מורכב במיוחד, כיוון שלמחלה יש מאפיינים דומים מאוד למחלה כרונית אחרת של המעי - לימפומה של המעי, אחת המחלות הממאירות הנפוצות ביותר בחתולים. לרוב נחשוד באחת ממחלות אלו כאשר יש סימנים מערכת העיכול מעל ל3 שבועות, והסימנים מגיבים חלקית בלבד לטיפול הפרוטוקול התומך הכולל נוזלים, נוגדי בחילה והקאות, ואנטיביוטיקה. האבחון כולל אולטראסאונד לשלילת גורמים אחרים לתסמינים הקליניים (כגון דלקת לבלב, בעיית כבד או חשד לגוף זר במערכת העיכול). האבחון הסופי מתבצע רק על ידי ביופסיה- דגימת רקמה אשר נלקחת לרוב בהליך אנדוסקופי המבוצע בהחדרת כלי כירורגי דיגומי מונחה מצלמה למערכת העיכול ולקיחת דגימה מהרקמה, תחת הרדמה מלאה. לעיתים על מנת להבדיל בין IBD ללימפומה יש צורך בבדיקות מורכבות אף יותר, כמו ביופסיה עמוקה הנלקחת בהליך של ניתוח בטן פתוח , ושיטות צביעה ובדיקה מיוחדות של הדגימה.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> הטיפול במחלה - חשוב לזכור שמדובר במחלה כרונית, אשר לרוב אין ממנה החלמה ודורשת מחוייבות טיפולית לכל החיים. עם זאת, במרבית המקרים ניתן לשלוט בסימני המחלה ולשמור על איכות חיים טובה ומצב גופני טוב ושגרת חיים איכותית עבור החתול. במקרים קלים-בינוניים הטיפול עשוי לכלול רק שינוי תזונתי- מעבר למזון רפואי, לעיתים בשילוב עם טיפול אנטיביוטי קצר טווח ותילוע. במקרים החמורים יותר יש צורך בטיפול תרופתי קבוע בתרופות המדכאות את מערכת החיסון. התרופה הנפוצה ביותר מקבוצה זו היא סטרואידים. יש חתולים בהם יידרש טיפול ל8-12 שבועות, ויש כאלו שידרשו את הטיפול לכל החיים. גם אלו בדרך כלל מתחילים במינון גבוה, ובהדרגה מורידים את המינון למינון הנמוך ביותר האפשרי. כך שיתכן כי החתול יצטרך את הטיפול לכל אורך חייו, אך לעיתים רק פעם ביום-יומיים.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> ומה קרה לאנאבל?  </span> </p> <p> <span> על מנת להתקדם עם האבחון אנאבל היפה עברה פרוצדורה זעיר-פולשנית באנדוסקופיה המבוצעת בהרדמה מלאה, בה נלקחו מס׳ ביופסיות-דגימות רקמה ממערכת העיכול ונשלחו לעיבוד במעבדה ייעודית חיצונית. </span> </p> <p> <span> בזמן ההמתנה לתוצאות המעבדה הוסיף מצבה של אנאבל להדרדר, תוצאות הביופסיות לעיתים מגיעות רק לאחר מס׳ שבועות. הצוות הרפואי נאלץ לקבל להחלטה קשה- מצד אחד- במידה ואכן אנאבל סובלת מ-IBD חמור יש להתחיל טיפול מיידי בסטרואידים. מהצד השני, במידה והאבחנה שונה מIBD טיפול בסטרואידים עלול לגרום לתופעות לוואי קשות, להחמיר את מצבה ואף, במקרה של לימפומה, לפגוע בתגובה עתידית לטיפול.  </span> </p> <p> <span> עם זאת, למרות הטיפול האינטנסיבי באשפוז החמיר מצבה של אנאבל והצוות חשש שההתדרדרות במצבה תוביל למצב מסכן חיים, לאחר קונסיליום רפואי והערכת סיכונים הוחלט כי אין ברירה, אלא להתחיל בטיפול. תוך זמן קצר מתחילת הטיפול בסטרואידים אנאבל החלה להתאושש. מצבה השתפר בהדרגה, היא חזרה לאכול ותוך כמה ימים שוחררה מהמרכז הרפואי. בבית המשיכה אנאבל להשתפר, ובביקורות במרכז הרפואי נראה שיפור יפה במצבה הגופני ובמדדים. במקביל כעבור כשבועיים חזרו תוצאות הביופסיה של אנאבל שקבעו שהיא אכן סובלת מIBD.  </span> </p> <p> <span> אנאבל היפה ממשיכה להשתפר בבית ולהגיע לביקורת, ואנו מאחלים לה רק בריאות! <br/> </span> </p> </div> Thu, 30 Jan 2025 09:09:08 GMT https://www.vet-holim.com/my-post0bf3cf64 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/mdr1 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> יש לכם כלב שחור/לבן או מגזע קולי וקרוביו?  </span> </span> </p> <p> <span> וודאי נתקלתם במושג MDR1 באחד מהביקורים אצל הוטרינר.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מהו MDR1 ולמה כל כך חשוב להכיר אותו?  </span> </p> <p> <span> הקיצור MDR1 מתייחס לגן ששמו 1MULTI DRUG RESISTANCE GENE. הגן הזה אחראי לייצור חלבון חשוב המופיע בתאים של הכלבים (וגם של בני האדם) במערכת העצבים המרכזית, בכליות, בכבד ובמעי. לחלבון זה תפקיד חשוב במניעת הצטברות חומרים מזיקים בגוף- הוא מסייע בפינוי חומרים דרך הכליה והכבד, מניעת ספיגתם במעי וכן- מניעת מעבר חומרים מזיקים מזרם הדם למוח. אותו החלבון חשוב גם לפינוי של תרופות מסוימות מהגוף אשר מפונות ע״י אותם מנגנונים, ולשמירה על כך שתרופות אחרות, הרעילות למוח, לא יעברו את מחסום הדם-מוח, המגן על תאי המוח מפני חומרים שעלולים להזיק להם.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> כאשר מופיעה מוטציה בגן זה, החלבון שנוצר אינו תקין. על כן, הוא אינו 'מבצע את תפקידו' כראוי, וכתוצאה מכך תרופות, אשר לרוב מתפנות ללא קושי מהגוף, נשארות בגוף זמן רב מדי - ונוצר מצב של הצטברות ורעילות, או שתרופות המסוכנות לרקמת המוח, אשר בכלב בריא לא חוצות את המחסום, חוצות אותו ללא קושי וגורמות לרעילות לתאים ולמערכת העצבים.  </span> </p> <p> <span> משמעות הדבר היא שתרופות מסוימות שניתן לתת לכלב בריא, עשויות לגרום להרעלה בכלב עם המוטציה בmdr1  </span> </p> <p> <span> למרבה המזל, המוטציה מוכרת היטב ברפואה הוטרינרית. על כן הוטרינרים שלנו יודעים בדיוק אילו תרופות מסוכן לתת לכלבים הסובלים מהמוטציה. בחלק מהתרופות מדובר באיסור גורף לתת את התרופה, ובחלקן- ניתן לתת את התרופה אך בהפחתת המינון. לדוגמא התרופה דורמקטין, החשובה מאוד בטיפול המניעתי כנגד תולעת הפארק- הינה אסורה לשימוש בכלבים הנושאים את הגן המוטנטי.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מיהם הגזעים בהם מופיעה המוטציה?  </span> </p> <p> <span> המוטציה יכולה להופיע בכל גזע!! אך היא נפוצה יותר בקרב גזעים מסוימים - בקולי, שלטי ורועה אוסטרלי המוטציה מצויה באחוזים גבוהים מאוד. בבורדר קולי וברועה הגרמני היא נפוצה גם כן יותר מאשר באוכלוסית הכלבים הכללית , וכן בגזעי כלבי רועים הפחות נפוצים בארץ. בנוסף - כל כלב מעורב הנושא גנים של גזעים אלו (גם ירושה מסבא-סבתא) עלול לסבול מהמוטציה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> בעולם הרפואה הוטרינרית קיימת האימרה - </span> </p> <p> <span> <span> 'white feet? Don't treat' שמשמעה שאם מגיע כלב ממוצא לא ידוע, ועם כפות רגליים, ״גרביים״ לבנות- מוטב לבדוק את נוכחות המוטציה בגן, לפני שמטפלים בתרופות מן הרשימה האמורה.  </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> כיצד ניתן לדעת אם כלב סובל מהמוטציה בגן MDR1 ?  </span> </p> <p> <span> את המוטציה ניתן לבדוק בבדיקת דם פשוטה, הנשלחת למעבדה. ניתן לבצע את הבדיקה במרכז הרפואי, והתוצאה מגיעה אחרי מספר שבועות. במידה וכלבכם הינו מהגזעים בהם המוטציה נפוצה, או 'חשוד' כמעורב בהם- מומלץ לשלוח את הבדיקה כבר בתקופת הגורות, על מנת שנדע בהמשך האם ישנן תרופות שאסור לתת לו. <br/> </span> </p> </div> Wed, 08 Jan 2025 11:47:32 GMT https://www.vet-holim.com/mdr1 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-postab547453 <div data-rss-type="text"> <p> <span> אנדו מטריטיס ופיומטרה (דלקת רחם ודלקת רחם זיהומית ) בכלבות. </span> </p> <p> <span> ליבי החמודה, כלבה מגזע קטן, לא מעוקרת ,הובהלה אל מרכז החירום לאחר שלא הרגישה טוב. בבית היא סבלה מירידה בתיאבון, עייפות, הקאות ושלשולים.  </span> </p> <p> <span> בהגעה למרכז הרפואי עלמה עברה סדרה של בדיקות ואובחנה כסובלת מדלקת זיהומית של הרחם - פיומטרה. היא אושפזה לצורך ייצוב, תיקון הידרציה והתחלת טיפות תרופתי תומך ומקדים להליך הכירורגי ההכרחי, וכשהתייצבה מספיק הוכנסה לניתוח לצורך הסרה של הרחם ובמקרה שלה גם של גידולי עטין, המקבילות של סרטן השד בנשים, מהם סבלה.  </span> </p> <p> <span> ליבי התאוששה היטב מהניתוח ושוחררה הביתה כשיהא מרגישה טוב </span> </p> <p> <span> דלקות של רירית הרחם עלולות להתרחש בכל כלבה שאינה מעוקרת, בשלבים שונים של מחזור הייחום.  </span> </p> <p> <span> דלקות קלות אשר מערבות את הרירית, האנדומטריום ניתנות לטיפול ע״י מתן אנטיביוטיקות ותרופות נוגדות דלקת ומשקמות ריריות ולרוב ללא צורך באישפוז. </span> </p> <p> <span> פיומטרה הינה מקרה פרטי של דלקת רחם, אשר מתרחש תמיד בשלב ספציפי של מחזור הייחום (דיאסטרוס, כחודש -חדשיים לאחר הייחום עצמו). פיומטרה עלולה, בנסיבות מסוימות, לסכן חיים והינה אינדיקציה לכניסה לניתוח חירום.  </span> </p> <p> <span> רחם הכלבה הינו רחם דו קרני, הבנוי מגוף רחם קצר ושתי קרניים. בכל אחת מאלו עשויים להתבסס עוברים בעת הריון. זהו מבנה דמוי שק, הבנוי משכבות של רקמת חיבור, רקמת שריר והריקמה הפנימית ביותר- רקמה רירית מפרישה. מבנה זה חיוני לצורך קליטת הריון והחזקתו.  </span> </p> <p> <span> <span> בכלבות מבוגרות ושאינן מעוקרות, אותה ריקמה רירית עלולה להתפתח ביתר ולגרום לעודף הפרשה של מוקוס, או ריר, לחלל הרחם ולחולל אנדו מטריטיס, הליך דלקתי וכואב. בשלב זה, המתפתח כחודש וחצי עד חודשיים לאחר הייחום, זיהום מקרי בחיידקים הנמצאים באופן קבוע בסביבת מערכת הרביה של הכלבה, עלול להוביל להשלכות חמורות. במקרה כזה, המבנה דמוי השק של הרחם הופך אותו ל"שק אגירה" להפרשות מוגלתיות ומזוהמות. המבנה מאפשר להפרשה להצטבר בכמות גדולה, ולהפוך את הרחם למעין 'בלון' מלא מוגלה. עם הזמן, כיס המוגלה מפעיל לחץ על דפנות הרחם, שהופכות דקות יותר ושבירות.  </span> </span> </p> <p> <span> מעצם המצאות זיהום והפרשה מוגלתית בחלל גדול כל כך כמו שק הרחם, נוצר מצב מחלה חמור בכל הגוף, הכולל עליה משמעותית בתאי הדלקת בדם, עליית חום הגוף ולעיתים מצב של אנדוטוקסמיה - הפרשה לדם של חומרים מסוכנים המופרשים על ידי החיידקים המצטברים בהפרשות המזוהמות ברחם. כאן יש לציין כי ישנם שני סוגים של פיומטרה - פיומטרה פתוחה וסגורה. בפיומטרה פתוחה, צוואר הרחם של הכלבה נשאר פתוח, וניתן לראות כמויות גדולות של הפרשה מוגלתית ודמית המופרשות מאיבר המין. מצב זה זה מאוד לא נעים ומחולל כאבים לכלבה, אך זהו המצב המסוכן פחות, שכן ההפרשות מתנקזות, גם אם באופן חלקי החוצה מהגוף. במצב של פיומטרה סגורה, להפרשות אין דרך יציאה, והן תייצרנה לחץ גובר על דפנות הרחם, שבסופו של דבר, אם לא יטופל בזמן, יגרום לקרע של הרירית ופריצת המוגלה אל חלל הבטן. מצב קטסטרופלי זה הינו החמרה של כלל המצב לדלקת חריפה של קרום הבטן - פריטוניטיס, וללא טיפול אינטנסיבי עלול להסתיים במוות.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מי יכולה לסבול מפיומטרה? </span> </p> <p> <span> כל כלבה שאינה מעוקרת, אך לרוב המחלה מופיעה בכלבות מבוגרות, החל מגיל 7. לרוב כחודש וחצי-חודשיים לאחר שנצפה דימום בייחום.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> כיצד ניתן לזהות פיומטרה?  </span> </p> <p> <span> לרוב הכלבה תרגיש מאוד לא טוב - תסבול מחוסר תיאבון, חולשה והקאות.  </span> </p> <p> <span> הכלבה תסבול מחום והתייבשות, וכן לעיתים מהשתנה מרובה ושתיה מרובה.  </span> </p> <p> <span> במידה וכלבה חשודה כסובלת מפיומטרה, נדרש לבצע אבחון מהיר ומלא, הכולל בדיקה גופנית, בדיקות דם, צילום רנטגן או בדיקת אולטראסאונד, על מנת להגיע לאבחון סופי.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מה הטיפול בפיומטרה?  </span> </p> <p> <span> הטיפול האופטימלי בפיומטרה הינו עיקור והסרת הרחם הנגוע. עם זאת, לרוב מדובר בכלבות חולות מאוד, מיובשות וחלשות, אשר הרדמה ממושכת וניתוח עלולות לסכן אותן. לעיתים ישנה פגיעה משנית בכליה או בלבלב, ולכן יש צורך בייצוב- מתן נוזלים, אנטיביוטיקה ועוד תרופות לוריד, לפני שניתן יהיה להכניס את הכלבה לניתוח. לרוב גם לאחר הניתוח הכלבה עדיין חלשה ולעיתים גם עדיין חולה בגלל גדם הרחם שמושאר בגופה בניתוח העיקור , ויש צורך בטיפול תרופתי, טיפול תומך באשפוז והתאוששות יחסית ארוכה.  </span> </p> <p> <span> כיצד ניתן להמנע מפיומטרה?  </span> </p> <p> <span> הדרך הטובה ביותר להמנע ממצב זה, להאריך את החיים ואיכות החיים של הכלבה, הוא עיקור מבעוד מועד. <br/> </span> </p> </div> Mon, 16 Dec 2024 09:54:49 GMT https://www.vet-holim.com/my-postab547453 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-post8344cc6d <div data-rss-type="text"> <p> <span> כאבי גב בכלבים: </span> </p> <p> <span> כן, גם כלבים סובלים מפריצות דיסק... ובכלבים חשוב במיוחד להכיר את הסימנים מכיוון שלעיתים קרובות מדובר במקרה חירום רפואי.  </span> </p> <p> <span> פריצת דיסק בכלבים הינה מצב רפואי המחולל כואב רב , ואף בחלק מהמקרים בתלות בחומרת הפריצה, מהווה מקרה חירום של ממש, אשר מסכן את הכלב בשיתוק במידה ולא מטופל בזמן. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מהי פריצת דיסק?  </span> </p> <p> <span> חוט השדרה בכלבים, כמו באנשים, מכיל את כל סיבי העצב החשובים לעצבוב תנועה ותחושה בגפיים ובאברי הגוף. החוט הינו מארג עצבים לא עבה של חומר רך, והוא מוגן היטב על ידי חוליות עמוד השדרה המקיפות אותו בתעלה קשיחה.  </span> </p> <p> <span> חוליות עמוד השדרה הינן עצמות, אך בינהן מפרידים דיסקים בין חולייתיים אשר מקנים את הגמישות התנועתית לעמוד השדרה. </span> </p> <p> <span> הדיסקיות עשויות מחומר סיבי קשיח מבחוץ, ומחומר פנימי רך יותר. מבחינת מבנה אנטומי, בכלב הדיסקים הבין חולייתיים נמצאים ממש מתחת לחוט השדרה. במצבים מסוימים, לרוב עקב נטייה גנטית, יש פגיעה בחומר הסיבי הקשיח העוטף את הדיסק. כתוצאה מכך החומר הרך שבפנים ״פורץ״ החוצה, ומייצר לחץ פיזי על חוט השדרה הרך. הלחץ הזה, בהתאם לחומרתו, גרום לפגיעה העצבית, שמתבטאת החל מכאב מקומי משמעותי ועד שיתוק מוחלט, הכולל אי שליטה על הסוגרים. </span> </p> <p> <span> אילו כלבים עלולים לסבול מפריצת דיסק?  </span> </p> <p> <span> כל כלב עלול לסבול מפריצת דיסק!  </span> </p> <p> <span> אך ישנם גזעים עם נטייה גנטית מובהקת לכך. בגזעים עם נטייה גנטית לרוב פריצת הדסק תופיע בגיל צעיר יחסית, וכמו כן תהיה חמורה יותר ו״תתקדם״ במידת חומרתה מהר יותר.כלבים מגזעים קטנים כגון פקינז, בולדוג צרפתי, דאקל, שיצו ועוד.  </span> </p> <p> <span> בכלבים מגזעים גדולים יותר לרוב פריצת דיסק תופיע בגיל מאוחר יותר, ויהיה לה מופע קליני כרוני יותר והתקדמות איטית.  </span> </p> <p> <span> מה הסימנים המחשידים לפריצת דיסק בכלב?  </span> </p> <p> <span> בשלבים הראשונים הכלב בעיקר יחוש כאב גבי (פריצת דיסק גבית) או צווארי (פריצת דיסק צווארית). כאב גבי וצווארי בכלבים מתבטאים בנוקשות , קימרון בעמוד השדרה ואי רצון לזוז, קושי בהליכה ובעיקר קושי בעליית מדרגות וקפיצה על ספות ואפיזודות של כאב חד המלווה ביללה או בכי. במקרים חמורים, ולרוב בפריצת דיסק גבי, עלולים להופיע חסרים נוירולוגים - גרירת רגל או שתיים וקושי בהרמתן, ואף התפתחות מהירה של שיתוק רגליים אחוריות.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> איך מאבחנים פריצת דיסק בכלבים?  </span> </p> <p> <span> אבחון פריצת דיסק מתחיל בשלילה של גורמים אפשריים אחרים לכאב ולצליעה. חשוב להבחין בין כאב גבי לכאב בטני, שלעיתים עשויים במופע הקליני להראות דומים.  </span> </p> <p> <span> בהמשך יש צורך בבדיקות הדמייה ובדיקה נויירולוגית לשלילה של גורמים שאינם אורטופדיים המשפיעים בהכרח על תנועתיות וימשיך במידת הצורך בהפנייה לנוירולוג מומחה, אשר במקרים מסוימים יבצע סריקת CT או MRI ו/או בדיקת נוזלי חוט השדרה לשלילת הליך דלקתי או זיהומי. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מהו הטיפול בפריצת דיסק בכלבים?  </span> </p> <p> <span> הטיפול בפריצת דיסק תלוי במידת החומרה של הפריצה, במהירות התקדמות הסימנים הקליניים וגיל הכלב.  </span> </p> <p> <span> במקרים קלים, או כאשר מדובר בכלב מבוגר ובבעיה כרונית יותר- לעיתים נמליץ על טיפול תרופתי והגבלת תנועה - הוטרינר ממליץ על 'מנוחת כלוב'- הגבלת הכלב לחלל קטן בדומה לכלוב אילוף, המונע תזוזות חדות וקפיצות. מטרת המנוחה הינה לתת זמן לתרופות לטפל בבעיה - לפרק ולנייד את החומר שפרץ, ולחומר העצבי להחלים ולמנוע החמרה עקב תנועות לא רצויות של הכלב.  </span> </p> <p> <span> במקרים חמורים, שהתקדמותם מהירה, או גזעים מועדים במיוחד לפריצות דיסק קשות- לעיתים יש צורך בהתערבות כירורגית וכניסה לניתוח חירום שבו מוסר הגורם הלוחץ על חוט השדרה בטכניקות ניתוחיות שונות.  </span> </p> <p> <span> ההחלטה תתבצע בשיתוף עם הוטרינר המטפל והנוירולוג המומחה,  </span> </p> <p> <span> ועל כן אם הכלב/ה שלכם מציגים סימנים המחשידים להליך של פריצות דיסק - יש צורך ליצור קשר עם וטרינר. <br/> </span> </p> </div> Sun, 08 Dec 2024 08:43:55 GMT https://www.vet-holim.com/my-post8344cc6d thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-postefe5f82f <div data-rss-type="text"> <p> <span> חסימת שתן בחתולים: </span> </p> <p> <span> חשוב להכיר- חסימת דרכי השתן התחתונות בחתול. </span> </p> <p> <span> תול הוא חתול יפה ומתוק בן כ 3 שנים, שבעליו שמו לב שהוא כאוב ומקיא. הם הביאו אותו למרכז הרפואי, ולאחר בדיקה התגלה כי תול סובל מחסימה בדרכי השתן התחתונות.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מהי חסימת דרכי שתן בחתול? מדובר בבעיה נפוצה, בעיקר אצל חתולים זכרים צעירים. צינור מוביל השתן של חתולים זכרים הינו דק, ועלול להחסם בקלות. ברגע שהצינור נסתם השתן לא זורם הלאה ונשאר בשלפוחית, כשהחתול לא מסוגל להתרוקן. החסימה לרוב מתרחשת בעקבות דלקת בדרכי השתן, ונגרמת מתוצרי הדלקת- הפרשות, קרישי דם וקריסטלים בשתן.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> הגורם הנפוץ ביותר לחסימה הינו מחלת הFIC. מדובר בדלקת סטרילית של השלפוחית, כלומר- לא מעורב גורם זיהומי כגון חיידקים. בחתולים צעירים יש נטייה להופעה חוזרת ונשנית של דלקת מסוג זו, שנמצא כי קשורה למצבי עקה (סטרס). מסיבה זו לעיתים מתרחשת חסימת שתן במקביל לאירוע מלחיץ עבור החתול- שינויים בהרכב המשפחה, מעבר דירה, צירוף חיית מחמד חדשה לבית ואף אזעקות.  </span> </p> <p> <span> מדוע מדובר במקרה חירום? מעבר לאי הנוחות והכאב המובנים מאליהם במקרה של אי יכולת לתת שתן- מערכת השתן חשובה כדי לפנות חומרים רעילים המצטברים בדם. ברגע שחומרים אלו אינם מפונים הם גורמים להרגשה רעה, לבחילות ולהקאות ובמצבים חמורים גם להפרעות קצב לב מסכנות חיים. בנוסף, השלפוחית נמתחת ומתמלאת ועלול להגרם קרע מלא של השלפוחית דליפת שתן לחלל הבטן. על כן יש צורך בהבאת החתול בדחיפות לטיפול רפואי, בהחדרת קטטר שתן ואשפוז עד להתנרמלות ערכי הדם וחזרת יכולת השתנה עצמאית.  </span> </p> <p> <span> <span> תול החמוד סבל מערכים חריגים במיוחד בבדיקת הדם. הוא עבר פתיחה של חסימת השתן בהרדמה ואושפז במרכז הרפואי. הוא אובחן כסובל מFIC, וקיבל טיפול הכולל נוזלים, שיכוך כאבים וטיפול תומך, תוך מעקב אחרי מדדי הדם. לאחר שלושה ימי אשפוז תל הצליח לתת שתן ללא קטטר, ומאחר ומדדי הדם שלו התנרמלו- הוא שוחרר להמשך השגחה בבית. </span> </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span> הבעלים של תול קיבלו הנחיות שמסייעות בהתמודדות עם FIC ומניעת חזרתיות, ביניהן שינוי הזנה, הפחתת סטרס ועידוד שתיה. אנו מאחלים לו החלמה מהירה וקלה! <br/> </span> </p> </div> Wed, 20 Nov 2024 11:03:41 GMT https://www.vet-holim.com/my-postefe5f82f thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-post5d8d1617 <div data-rss-type="text"> <p> <span> סכרת: </span> </p> <p> <span> הבעלים של בוץ החתול הבחינו שהוא חלש וחסר תיאבון, נותן הרבה שתן ושותה הרבה. רק כאשר הגיעו איתו למרכז הרפואי ועבר בדיקות, נודע להם כי בוץ סובל מסיבוך חמור של מחלת הסכרת. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span>  סכרת בחתולים לרוב מתגלה בגילאי הביניים וגילאים מבוגרים. בחתולים הסובלים מסכרת נפגע החלק בלבלב שתפקידו להפריש אינסולין (החלק האנדוקריני). אינסולין נחוץ לתאים על מנת להכניס את הסוכר שמומס בדם אל תוך התאים. כאשר יש מחסור באינסולין בגוף, אין לסוכר דרך להכנס לתאים. רמות הסוכר בדם נשארות גבוהות מאוד, אך התאים 'גוועים ברעב'. החתול נשאר רעב, כיוון שתאי הגוף משדרים למוח שאין בגוף מספיק סוכר. הוא אוכל ואוכל אך לרוב יורד במשקל, כיוון שהסוכר מגיע לגוף, אך לגוף אין יכולת לנצלו. מכאן שסימנים ראשוניים למחלת הסכרת בחתול עשויים להיות ירידה במשקל למרות אכילה תקינה/מוגברת. בנוסף יופיעו שתיה מרובה והשתנה מרובה.  </span> </p> <p> <span> במידה והסכרת אינה מתגלה בזמן, מצב התאים ה'רעבים לסוכר' יחמיר. הגוף יתחיל לפרק שומנים ולייצר חומרים המכונים 'גופי קטו', שמטרתם לספק אנרגיה לתאים במצב של מחסור בסוכר. להמצאות חומרים אלו במחזור הדם יש השלכות מסכנות חיים עבור החתול- הם פוגעים במאזן חומצה-בסיס בדם החתול, במאזן המינרלים, וגורמים להתייבשות קשה. במצב זה החתול הופך מבעל תיאבון מוגבר לחסר תיאבון, מובחל וחלש, והוא זקוק לאשפוז וטיפול אינטנסיבי ומיידי.  </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span> כאשר בוץ הגיע למרכז הרפואי עם אותו סיבוך מסכן חיים- קטו אצידוזיס, הוא אושפז מייד וקיבל טיפול אינטנסיבי. לאחר שרמות הסוכר, המינרלים ומצב ההתיבשות שלו יוצבו, בוץ החל להרגיש טוב יותר ולאכול. הוא שוחרר הביתה להמשך טיפול- מתן אינסולין פעמיים ביום על ידי הבעלים.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> סכרת הינה מחלה כרונית ללא מרפא, אך ניתן לשמור על מצב יציב ומאוזן, המספק לחתול איכות חיים טובה לאורך זמן. בזכות המסירות של הבעלים והליווי הצמוד של רופאי המרכז הרפואי, בוץ מרגיש טוב ורמות הסוכר בדמו הולכות ומתייצבות. הוא נזקק עדיין למדידות סוכר תכופות על מנת להתאים לו את מינון האינסולין. לטובת זאת הבעלים המסורים משתמשים במכשיר הנצמד לעורו של בוץ ומודד את רמות הסוכר של בוץ בזמן אמת. התוצאות מפורשות על ידי רופאי המרכז הרפואי ומסייעות להחליט על הטיפול הנכון ביותר עבורו. </span> </p> <p> <span> מאחלים לו החלמה מהירה. <br/> </span> </p> </div> Wed, 20 Nov 2024 10:53:22 GMT https://www.vet-holim.com/my-post5d8d1617 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-post8cdd6c64 <div data-rss-type="text"> <p> <span> מחלת הקושינג: </span> </p> <p> <span> <span> מחלת הקושינג בכלבים הינה מחלה הורמונלית, המופיעה בכלבים בוגרים ומבוגרים.  </span> </span> </p> <p> <span> המחלה נובעת מעודף פעילות של בלוטת יותרת הכליה- האדרנל. בלוטת האדרנל מפרישה הורמונים מסוג סטרואידים, שלהם חשיבות רבה בשמירה על רירית מערכת העיכול, שמירה על מאזן הנוזלים וכן בתגובת הגוף לעקה (סטרס). אלא שמצב של עודף סטרואידים בגוף עלול לגרום לתופעות מזיקות.  </span> </p> <p> <span> <span> הגורם העיקרי לעודף פעילות של בלוטת האדרנל הינו גידול שפיר. הגידול יכול להיות או של בלוטת האדרנל עצמה, או ממוקם בהיפופיזה- החלק במוח שאחראי על ויסות הפרשת הורמונים. בכל מקרה ברוב המקרים לא מדובר בגידול ממאיר, והשפעתו מסתכמת ביתר הפרשת סטרואידים בלבד.  </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מי שטופל בעבר בתרופות המכילות סטרואידים יוכל לזהות את סימני מחלת הקושינג, שכן מדובר בתופעות לוואי של רמות גבוהות של סטרואידים בדם לאורך זמן. הסימנים המתלווים למחלת הקושינג הינם שתיה מוגברת, השתנה מוגברת (לעיתים השתנה בבית) ואכילה מוגברת. בנוסף לאורך זמן יופיע דלדול במסת השריר (בכלבים ניתן לראות זאת היטב בשרירי הראש). הבטן הופכת לעגולה ודמויות חבית, ולעיתים מופיעות קרחות ובעיות עור. מאחר והסטרואידים מדכאים את מערכת החיסון, עלולים להופיע זיהומים- הנפוצים בהם הם זיהומים של העור, וכן דלקות אוזניים, דלקות במערכת השתן ובדרכי הנשימה.  </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span> האבחון של מחלת הקושינג מתחיל בבדיקות דם כלליות. מטרת הבדיקות הינן לאתר סימנים המתאימים לקושינג, ובמקביל לשלול גורמי מחלה אחרים שעלולים לגרום גם הם לתופעות דומות. במידה ובדיקות הדם מתאימות לקושינג, עוברים לבדיקה ספציפית יותר, המכונה LDDT. במסגרת בדיקה זו נלקחת דגימת דם לפני, 4 שעות אחרי ו8 שעות אחרי הזרקת סטרואידים במינון נמוך.  </span> </p> <p> <span> במידה והכלב אכן סובל מקושינג מדובר במחלה כרונית אשר לא ניתן להחלים ממנה, אך בטיפול תרופתי יומיומי בהחלט ניתן לשלוט הסימנים ולהשיג איכות חיים ואריכות ימים עבור הכלב. <br/> </span> </p> </div> Wed, 20 Nov 2024 10:51:44 GMT https://www.vet-holim.com/my-post8cdd6c64 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-post9406a156 <div data-rss-type="text"> <p> <span> כיבי קרנית: </span> </p> <p> <span> הקרנית הינה השכבה החיצונית השקופה של העין, המכוסה שכבה דקה של תאים המכונים אפיתל. מאחר שכך, כאשר יש פגיעה חיצונית בעין, הקרנית לרוב תהיה הראשונה להפגע, ויווצר כיב, שהוא למעשה פצע או שריטה בקרנית.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מדובר במצב כואב, והכלב או החתול מיד יראו סימנים לכאב חריף בעין, המתבטא במצמוץ רב עד עצימת העין, דימוע רב והפרשות. לעיתים בעל החיים אף יהיה מדוכא וחסר תיאבון, אך לרוב יראה תקין למעט העין.  </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span> כיב קרנית הינו מצב חירום רפואי! במקרה של הדרדרות של כיב חמור, יש סכנה באבדן הראיה ואובדן העין. לעיתים כיבים מדרדרים מהר מאוד ללא טיפול, ולעיתים גם בטיפול אינטנסיבי ישנה סכנה לעין.  </span> </p> <p> <span> על כן במידה ובעל החיים סובל מפגיעה בעין יש ליצור קשר מיידי עם המרכז הרפואי ולתאם הגעה לבדיקה. </span> </p> <p> <span> בעל החיים ייבדק, ותבוצע צביעת פלורסין- שימוש בחומר פלורסנטי המאפשר אבחון של כיבי קרנית, על ידי צביעתם. במידה ואכן יאובחן כיב, בעל החיים יקבל טיפול אינטנסיבי הכולל לרוב טיפות עיניים ותרופות שניתנות דרך הפה, ויהיה במעקב צמוד עד להחלמה <br/> </span> </p> </div> Wed, 20 Nov 2024 10:50:33 GMT https://www.vet-holim.com/my-post9406a156 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-post96756950 <div data-rss-type="text"> <p> <span> מחלת האדיסון: </span> </p> <p> <span> הכירו את קיארה המהממת, המאובחנת ומטופלת עבור מחלת האדיסון.  </span> </p> <p> <span> מחלת האדיסון הינה מחלה אנדוקרינית (קשורה למערכת ההורמונים בגוף). מדובר במצב בו יש פגיעה בבלוטת האדרנל, המפרישה באופן טבעי חומרים המכונים סטרואידים בגוף. ישנן קבוצות שונות של סטרואידים המופרשים בגוף, ואלו אחראים על תגובת הגוף לעקה, על שמירה על רירית מערכת העיכול, ואולי החשוב מכולם- על איזון המינרלים (אלקטרוליטים) בגוף.  </span> </p> <p> <span> כאשר בלוטת האדרנל נפגעת, יהיה חוסר בהפרשת אותם חומרים. כתוצאה מכך הכלב יסבול מחוסר איזון חמור במינרלים, וכן בפגיעה ברירית מערכת העיכול.  </span> </p> <p> <span> מחלת האדיסון הינה מחלה כרונית, אשר ללא טיפול עלולה להיות חמורה ומסכנת חיים, אך עם טיפול מתאים ומעקב צמוד ניתן לחיות איתה חיים ארוכים.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> סימנים העשויים להעיד על מחלת האדיסון כוללים נטייה חוזרת לבעיות מערכת העיכול- שלשולים או הקאות, לעיתים קרובות דמיים. ירידה הדרגתית במשקל, ושינויים בהשתנה.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> הכלב נוטה לבעיות במערכת העיכול? הכלב מראה סימנים של פגיעה כלייתית? אולי בכלל הם סובלים ממחלת האדיסון... מחלת האדיסון היא 'המחלה שהתחפשה'- מחלה שיכולה להראות כמו הרבה מחלות אחרות, ולכן עלולה להיות מאובחנת רק בשלב מאוחר. </span> </p> <p> <span>  כאשר המחלה אינה מאובחנת ומטופלת, יכולים הכלב או הכלבה להיכנס לשוק אדיסוני. מדובר במצב מסכן חיים באופן מיידי, בו נראה פגיעה במערכת העיכול וחוסר איזון ברמת המינרלים, ויגרום לחולשה קשה, התייבשות חמורה, הפרעות בקצב הלב ואף מוות ללא טיפול חירומי ומיידי. הטיפול הראשוני במצב כזה כולל לעיתים קרובות אשפוז וטיפול אינטנסיבי לכמה ימים. ברגע שהכלב מתייצב ניתן לשחררו הביתה עם טיפול כרוני- כדורים במתן יומיומי או זריקה שניתנת כל כמה שבועות, וכן מעקבים תכופים במרפאה.  </span> </p> <p> <span> קיארה שלנו אובחנה כסובלת מאדיסון לפני יותר מ3 שנים. מאז היא מגיעה בערך פעם בחודש למרפאה לצורך ביקורת וקבלת טיפול. הודות לטיפול המסור של הבעלים ולמעקב צמוד על ידי צוות המרפאה, ניתן להעניק לקיארה חיים שלמים ואיכות חיים טובה, על אף המחלה הכרונית ממנה סובלת. <br/> </span> </p> </div> Wed, 20 Nov 2024 10:49:06 GMT https://www.vet-holim.com/my-post96756950 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-postb11e0ba8 <div data-rss-type="text"> <p> <span> זריקות הקאה: </span> </p> <p> <span> הכלבים והחתולים שלנו לא תמיד יודעים מה מותר להם לאכול ומה אסור. לעיתים קרובות הם אוכלים דברים שעדיף שלא יאכלו- בין אם מדובר במאכלים אסורים, חומרים רעילים או סתם צעצועים וכלי בית שבלעו בשלמותם, ועלולים לגרום לחסימת מעי. לעיתים קרובות ניתן לפתור את הבעיה עם מתן זריקה לעידוד הקאה, לפני שמופיעים סימנים קליניים הדורשים טיפול מורכב ואשפוז. עם זאת, ישנם מצבים בהם אין טעם לגרום להקאה, וכן מצבים שבהם גרימת הקאה עלולה לסכן את בעל החיים. אז מתי מומלץ ומתי לא? אנחנו כאן כדי לעשות סדר: </span> </p> <p> <span> מקרים בהם מומלץ לבצע זריקת הקאה-  </span> </p> <p> <span> - במידה וגילינו שבעל החיים אכל חפץ שעלולו לגרום לחסימת מעיים (גרביים, כדור משחק או צעצוע פלסטיק)  </span> </p> <p> <span> - במידה שבעל החיים אכל חומר שעשוי להיות שעשוי להיות רעיל לו (תרופות של הבעלים, ענבים/צימוקים/רעל עכברים) </span> </p> <p> <span> - במידה ולא עברו 4 שעות מזמן האכילה </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מקרים בהם אין לבצע עירור הקאה: </span> </p> <p> <span> - כאשר בעל החיים אכל משהו חד (עצם, זכוכית) אשר עלול לפצוע את הושט בדרכו החוצה </span> </p> <p> <span> - כאשר בעל החיים אכל חומר קורוסיבי ('שורף') שעלול לפגוע ברירית הושט בדרכו החוצה </span> </p> <p> <span> - כאשר בעל החיים אינו בהכרה מלאה </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> בכל מצב שבו בעל החיים בולע חומר שעלול להזיק לו- יש ליצור קשר במיידי עם וטרינר על מנת לקבוע כיצד להמשיך. אין לנסות לגרום הקאה ללא הוראה מפורשת מהוטרינר! <br/> </span> </p> </div> Wed, 20 Nov 2024 10:47:45 GMT https://www.vet-holim.com/my-postb11e0ba8 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-posta37bc939 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> דלקות אוזניים בכלבים : </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> הידעתם כי בכלבים תעלות האוזניים הן חלק מהעור? הידעתם כי לעיתים הביטוי היחיד לאלרגיה בכלבים הוא דלקת באוזן? זה הזמן לשפוך אור על התופעה הכל כך נפוצה- דלקת אוזניים בכלבים.  </span> </p> <p> <span> רוב דלקות האוזניים בכלבים הן דלקות של תעלת האוזן החיצונית- OTITIS EXTERNA. לרוב מעורב גורם מדבק- חיידקים מסוגים שונים או שמרים, שהם סוג של פטריה. אך מה שבאמת חשוב לדעת הוא שכמעט תמיד יש סיבה מקדימה לדלקת האוזניים. מה הכוונה?  </span> </p> <p> <span> החיידקים והשמרים המעורבים בדלקות האוזניים הם לרוב כאלו הנמצאים באופן טבעי על העור.  פגיעה זמנית או ארוכת טווח באיזון של עור באוזניים תגרום לאחד החיידקים או השמרים להתרבות ביתר, וליצור דלקת אוזניים זיהומית. ניתן לחלק את סוגי הגורמים לחוסר איזון ודלקת ל- </span> </p> <p> <span> גורמים אקוטים/חד פעמיים- הרטבה של תעלת האוזן, גוף זר (למשל מלען או קרציה), ירידה זמנית ברמת החיסוניות הכללית של הגוף. במצבים אלו לאחר טיפול בדלקת וסילוק הגורם הראשוני, האוזן מחלימה ללא חזרתיות.  </span> </p> <p> <span> גורמים כרוניים/מתמשכים- מחלות הורמונליות הגורמות לירידה בפעילות מערכת החיסון (קושינג, תת פעילות בלוטת התריס ועוד), אלרגיות (המקרה הנפוץ במרפאות), מבנה בעייתי של תעלת האוזן. במצבים אלו לרוב הכלב יסבול מדלקות חוזרות ונשנות בשתי האוזניים. הוא יקבל טיפול נקודתי עבור הדלקת, אך במידה והבעיה הראשונית לא תפתר, הדלקת תחזור ותישנה. כתוצאה מהדלקות החוזרות עלולים להיווצר שינויים בתעלת האוזן- היא מתעבה והחלל שלה מצטמצם, מה שמגביר את הסיכוי לדלקות חוזרות ויוצר מעגל זדוני.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אז מה עושים?  </span> </p> <p> <span> כמובן מגיעים לבדיקה רפואית. הוטרינר יבדוק את אוזני הכלב, יעריך את מצב הדלקת וההפרשות ולעיתים אף יקח דגימה למשטח מיקרוסקופי, כדי להתאים את הטיפול המדויק. הכלב יטופל בתכשיר מקומי המכיל אנטיביוטיקה או חומר אנטיפטרייתי, ולרוב גם סטרואידים שמסייעים בהפחתת הנפיחות והכאב.  </span> </p> <p> <span> מעבר לטיפול בדלקת עצמה, ננסה להעריך מהו הגורם הראשוני לדלקת ולטפל בו- לשלוף את הגוף הזר, לשמור על אוזן יבשה, או להכין תוכנית טיפול ארוכת טווח במקרה של אלרגיות או בעיות מבניות.  </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span> חשוב לדעת שהטיפול בדלקת אוזניים כרונית עלול להיות מתסכל, והוא טיפול ממושך לכל החיים, המלווה בביקורות תכופות וטיפול מדוקדק בבית. במקרים קיצוניים, יש צורך בהתערבות כירורגית והסרת תעלת האוזן. עם זאת, מדובר במקרי קיצון, ורוב המקרים נפתרים על ידי הקפדה רפואה נכונה וטיפול נכון <br/> </span> </p> </div> Wed, 20 Nov 2024 10:47:01 GMT https://www.vet-holim.com/my-posta37bc939 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-post02f31419 <div data-rss-type="text"> <p> <br/> </p> <p> <span> טיפים קטנים לחג האורים &#55358;&#56980;&#55357;&#56687;️ </span> </p> <p> <span> הדלקת נרות היא חלק מהותי ממסורות חג החנוכה ולכן חשוב להיות מודעים לסכנות האפשריות שעלולות לפגוע בכלבים או חתולים כשיש נרות דולקים בבית: </span> </p> <p> <span> &#55357;&#56613; סיכון לשריפות – כלב וחתול סקרנים עלולים להתקרב לנרות, לגעת בהם ולהפילם בטעות ולגרום לשריפה. &#55357;&#56382;  </span> </p> <p> <span> פציעות מכוויות – לכלב ולחתול יכול להיות קשה להבין את הסכנה שבנר הדולק, והם עלולים להכוות.  </span> </p> <p> <span> &#55357;&#56387; חשיפה לחומרים דליקים – לפעמים יש חשש שכלבים וחתולים עשויים ללקק או לנשום חומרים דליקים שנמצאים בסביבת הנרות. </span> </p> <p> <span> אז איך נשמור עליהם בטוחים?  </span> </p> <p> <span> ✔️ הדלקת נרות רק במקומות מוגני גישה – עדיף להניח את החנוכיה במקום גבוה או במרחק בטוח מכלבכם.  </span> </p> <p> <span> ✔️ אל תשאירו נרות דולקים כשאתם לא בסביבה.  </span> </p> <p> <span> ✔️ שימו לב לאותם רגעים בהם חיית המחמד עשויה להתקרב לנרות. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> חג חנוכה שמח! &#55357;&#56654; </span> <span> &#55357;&#56374; </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 20 Nov 2024 10:44:36 GMT https://www.vet-holim.com/my-post02f31419 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-post5c71f777 <div data-rss-type="text"> <p> <span> טיולים לכלבים, למה הם טובים אתם שואלים? יש לנו כמה תשובות טובות &#55358;&#56691; </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> &#55357;&#56374;שיפור הבריאות הפיזית: טיולים, במיוחד עם כלבים, עונים על ההכרח של פעילות גופנית קבועה, שמסייעת בשמירה על כושר גופני, חיזוק השרירים ושיפור התפקוד הכללי של הלב ולחץ הדם. הליכה או ריצה בטבע מספקות חשיפה שיכולה לשפר את תגובתיות המערכת החיסונית שלהם. </span> </p> <p> <span> &#55357;&#56374;גירוי מנטלי: מעבר לפעילות הפיזית, טיולים מספקים לבעלי חיים גירויים מנטליים חשובים. כל סיבוב בטבע או ברחוב מאפשר להם להכיר סביבה חדשה, ריחות חדשים ותחושות שונות, מה שתורם לפיתוח תודעתי ולהתמודדות עם מגוון מצבים. </span> </p> <p> <span> &#55357;&#56374;חיזוק הקשר עם בעלי החיים: טיול משותף יוצר זמן איכות עם בעלי החיים ומחזק את הקשר ביניכם. זו הזדמנות לבנות או לחזק אמון ולספק להם תחושת ביטחון כאשר הם יוצאים יחד עם אתנו לסביבה חדשה. </span> </p> <p> <span> &#55357;&#56374;הפגת מתח וחרדה: טיולים בטבע יכולים להוות דרך מצוינת להפגת מתח וחרדה אצל בעלי חיים, במיוחד כלבים שמרגישים את הלחץ מהסביבה העירונית או מהשגרה היומיומית. השקט של הטבע מסייע להם להירגע ולהתמקד בסביבה. </span> </p> <p> <span> &#55357;&#56374;העשרת חוויות: טיולים הם הזדמנות להעשיר את חוויותיהם של בעלי החיים. כל מקום חדש בו הם מבקרים, כל סביבה טבעית שהם חוקרים, מעניקים להם חוויות חדשות שמעשירות את עולמם ותורמות לחיים מעניינים ומגוונים יותר. </span> </p> <p> <span> יאללה, לטיול יצאנו? &#55357;&#56341; </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 20 Nov 2024 10:41:44 GMT https://www.vet-holim.com/my-post5c71f777 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-post19ad4234 <div data-rss-type="text"> <p> <span> תסמונת כבד שומני בחתולים: </span> </p> <p> <span> הבעלים של ג'ורג' החמוד שמו לב כי מאז מעבר הדירה ג'ורג' אוכל פחות. בהמשך הבחינו כי הוא חלש יותר ונראה שאינו מרגיש טוב, והביאו אותו לבדיקה רפואית. בבדיקה ניכר היה כי ג'רג' סובל מצהבת. בדיקות הדם שעבר הובילו לאבחנה- כבד שומני. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מהו כבד שומני? השתמנות של הכבד מתרחשת כאשר שומן נודד אל הכבד ומתיישב בתוך תאי הכבד הפונקציונאלים. זהו מצב שקיים במידת מה ברוב מיני בעלי החיים. אלא שבחתולים יש בעיה ייחודית, הגורמת לכך שבמצבים של ירידה באכילה- יש התפתחות של כבד שומני, ברמה שעלולה לגרום לפגיעה כבדית קשה. מנגנון חילוף החומרים של החתול גורם לכך שבמידה ויש תחושת הרעבה, או מאזן אנרגיה שלילי (הגוף דורש יותר מכפי שהחתול אוכל) מתחיל פירוק מסיבי של שומנים, על מנת לספק אנרגיה לגוף. רבים מתוצרי הפירוק הינם שומנים שנוטים לנדוד אל הכבד ו'להתיישב' על תאי הכבד, ובכך לפגוע בפעולתם. סימנים ראשונים לפגיעה כבדית הם בד״כ ירידה בתיאבון, חולשה, בחילות והקאות. בהמשך תתפתח צהבת של העור והריריות (נראה בלובן העין, בחניכיים ובפנים אפרכסות האוזניים). במקרים חמורים תתפתח ירידה במדדי החלבון כללי בגוף, פגיעה בתפקודי קרישה ובמקרים חמורים אף מוות.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> אילו חתולים נמצאים בסיכון להתפתחות כבד שומני?  </span> </p> <p> <span> כל חתול שחווה ירידה משמעותית באכילה עלול לפתח כבד שומני. בסיכון גבוה במיוחד נמצאים חתולים בעודף משקל, וכאלו שהפסיקו לאכול לגמרי. מכאן שכל מצב שבו חתול אינו אוכל יותר מיום יומיים, ולא משנה מה הגורם- הינו מצב רפואי חמור הדורש בדיקת וטרינר ולעיתים התערבות.  </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span> כיצד מאבחנים כבד שומני?  </span> </p> <p> <span> כל חתול אשר ירד במשקל ואינו מרגיש טוב חשוד כסובל מכבד שומני. על מנת לאשר את האבחנה יש צורך בבדיקות דם מלאות. לעיתים יש צורך גם באולטראסאונד אשר מבוצע על ידי צוות המרכז הרפואי או ע״י מומחה הדמיה, ולעיתים ישנה אף התוויה לבצע דגימת רקמות-ביופסיה מהכבד. חשוב להבין כי כבד שומני הוא לרוב בעיה משנית, שנובעת מירידה באכילה בעקבות סיבה אחרת- לעיתים הסיבה היא התנהגותית- מעבר לבית חדש, שינוים בהרכב המשפחה) או הופעת גורמי סטרס אחרים. אך לעיתים קיים גורם ראשוני רפואי כגון דלקת לבלב, דלקות מעי ועוד, ולכן חשוב לאבחן את הגורם הראשוני על מנת להתאים טיפול שיהווה מענה לבעיה.  </span> </p> <p> <span> כיצד מטפלים בכבד שומני?  </span> </p> <p> <span> הטיפול בכבד שומני מתמקד ביצירת מאזן אנרגיה חיובי, או במילים אחרות- צריך להאכיל את החתול. בדרך כלל כאשר החתול מגיע לטפול הוא כבר במצב ירוד, מיובש, מובחל וחולה. יש צורך באשפוז וקבלת טיפול תוך ורידי הכולל נוגדי בחילות, מגיני מערכת עיכול, אנטיביוטיקה, תומכי כבד ומעודדי אכילה. בנוסף אם החתול לא מתחיל לאכול מייד בקבות הטיפול- מוחדר צינור הזנה לושט בפרוצדורה כירורגית קצרה, והטיפול כולל משטר האכלות קפדני במזון נוזלי ומרוכז מדי כמה שעות.  </span> </p> <p> <span> לרוב לאחר כמה ימים של ייצוב ראשוני ניתן לשחרר את החתול להמשך טיפול בבית עם תרופות תומכות ומעוררות תיאבון, הבעלים מקבלים הדרכה מלאה בדבר מתן התרופות וההזנה דרך הצינור, ומגיעים לביקורות בהן מוערך מצבו של החתול. במידה והחתול משתפר, אוכל ועולה במשקל, וכן יש נרמול במדדי הדם- תוך כמה שבועות מוציאים את הצינור.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> ג'ורג' המתוק אושפז במרכז הרפואי וטופל. לאחר ייצוב באשפוז הוא שוחרר לביתו, שם הבעלים המסורים דאגו לתת טיפול קפדני, האכלות ותרופות. ג'ורג' השתפר והחלים. הוא כבר אוכל יפה ללא הצינור, עולה במשקל ובדיקות הדם שלו הולכות ומשתפרות, ואנו שמחים לראותו ומאחלים לו החלמה מהירה </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 20 Nov 2024 10:40:31 GMT https://www.vet-holim.com/my-post19ad4234 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-postb697d383 <div data-rss-type="text"> <p> <span> חרדה אצל כלבים וחתולים היא בעיה נפוצה שעשויה להשפיע על איכות החיים של חיות המחמד ובני משפחתם.  </span> </p> <p> <span> גורמים וסיבות שונות יכולים להיות מחוללי חרדה, ואלו יכולות להתבטא בדרכים שונות בתלות בבעל החיים. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מהם הגורמים והתסמינים לחרדה ואיך נוכל להתמודד איתם?&#55357;&#56391; </span> </p> <p> <span> הגורמים הנפוצים לחרדות: </span> </p> <p> <span> סאונד ורטוריקת רעש: </span> </p> <p> <span> רעשים רמים כמו רעמים, יריות וקולות נפץ, רוח חזקה או צלילי רכבים יכולים להיות הטריגר לחרדה קלה/חמורה אצל כלבים וחתולים. </span> </p> <p> <span> בדידות: </span> </p> <p> <span> חיות מחמד עלולות לפתח חרדת נטישה מהיעדרות של הבעלים שלהן, במיוחד כאשר הן נשארות לבד במשך פרקי זמן ארוכים. </span> </p> <p> <span> שינוי בסביבה: </span> </p> <p> <span> מעבר לדירה חדשה, שינוי בשגרה היומית או הוספת בני משפחה חדשים לבית גם הם עלולים להיות גורמים ללחץ וחרדה אצל חיות המחמד. </span> </p> <p> <span> תסמינים גופניים או טראומה: </span> </p> <p> <span> חיות שעברו חוויות טראומטיות (כמו התעללות או תאונה) עלולות לפתח תסמיני חרדה בחשיפה לסיטואציות דומות או דומות בחוויתן לעבר. </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span> הורמונים ושינויים פיזיולוגיים : </span> </p> <p> <span> חיות במחצית החיים או בגיל מבוגר עלולות לסבול מחרדה כתוצאה משינויים הורמונליים, כאבים או מחלות. </span> </p> <p> <span> תסמינים של חרדה: </span> </p> <p> <span> ⚠️התנהגויות חזרתיות כמו ליקוק יתר או נשיכה של זנב. </span> </p> <p> <span> ⚠️נשירה מוגברת. </span> </p> <p> <span> ⚠️התנהגות הרסנית כמו חפירה, לעיסה של רהיטים או שריטות. </span> </p> <p> <span> ⚠️רעד, נביחות או יללות לא טבעיות. </span> </p> <p> <span> ⚠️הסתתרות או נסיגה למקומות סגורים ומבודדים. </span> </p> <p> <span> ⚠️בעיות באכילה או שתייה. </span> </p> <p> <span> ⚠️חוסר נוחות בנוכחות אנשים או חיות אחרות. </span> </p> <p> <span> איך להתמודד עם חרדות אצל כלבים וחתולים? </span> </p> <p> <span> חשיפה הדרגתית: </span> </p> <p> <span> יש להרגיל את החיה בצורה הדרגתית למחוללי החרדה. לדוגמה, אם מדובר ברעש, ניתן להפעיל את הרעש בעוצמה נמוכה ולהגביר אותו בהדרגה בסביבה תומכת ובטוחה. </span> </p> <p> <span> הימנעות ממצבים מלחיצים: </span> </p> <p> <span> אם יודעים שצליל מסוים או סיטואציה עלולים לעורר חרדה, חשוב להימנע מהם במידת האפשר. </span> </p> <p> <span> תרפיה התנהגותית: </span> </p> <p> <span> ניתן לעבוד עם מאמן כלבים או מטפל בעזרת טכניקות כמו חיזוק חיובי כדי להפסיק התנהגויות לא רצויות של חרדה כגון אגרסיביות, נבחנות ועוד. </span> </p> <p> <span> תרופות ותוספי תזונה: </span> </p> <p> <span> ישנם תוספי תזונה ותרופות, כולל תכשירים טבעיים שעשויים במידה מסויימת להקל על החרדה. </span> </p> <p> <span> סביבה תומכת: </span> </p> <p> <span> יצירת סביבה רגועה ויציבה, עם מקום שקט ואזור מוגן לחיית המחמד, יכולה לעזור להפחית תחושת חרדה. </span> </p> <p> <span> קביעות בשגרה: </span> </p> <p> <span> שמירה על זמנים ושגרה קבועה שלנו ושלהן, משחקים ואוכל יכולים להקנות לחיית המחמד תחושת ביטחון. </span> </p> <p> <span> אם אתם חוששים שחיית המחמד שלכם סובלת מחרדות, כדאי לפנות לווטרינר על מנת לבצע אבחון מדויק ולהתאים טיפול לפי הצורך ❤️ </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 20 Nov 2024 10:40:30 GMT https://www.vet-holim.com/my-postb697d383 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-postb43e32fc <div data-rss-type="text"> <p> <span> רגישויות ואלרגיות בכלבים: </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מהי תגובה אלרגית? ננסה לשפוך קצת אור על אחד הגורמים הנפוצים לביקור במרפאה הוטרינרית  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מערכת החיסון של הגוף הינה מערכת המורכבת מתאים וחלבונים, ומטרתה- הגנה על הגוף מפני גורמים חיצוניים שעשויים להזיק לו- חיידקים, נגיפים, רעלנים ועוד. כאשר אחד מגורמים אלו מצליח לחדור לגוף, המערכת מפעילה את מנגנוני ההגנה של הגוף על מנת לנטרלו. לעיתים המערכת מגיבה ביתר כנגד חומרים ורכיבים מזיקים וגם כאלו שאינם מזיקים - מרכיבי מזונות שונים, אבקנים וצמחים אשר אינם גורמים לרוב נזק כשבאים במגע עם הגוף או רעלנים של בע״ח וצמחים שונים לדוגמא עקיצת דבורה או חשיפה לדרדרים .  </span> </p> <p> <span> תגובת היתר הזאת מכונה תגובה אלרגית.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> ניתן לסווג תגובה אלרגית לפי הגורם לתגובה, לפי המנגנון הביולוגי שבו מתפתחת התגובה ועוד. לצורך הפשטות, אנו נסווג את התגובה האלרגית בהתאם לחומרה ומהירות הופעת הסימנים:  </span> </p> <p> <span> תגובה אנאפילקטית- מדובר בתגובה אלרגית חריפה ומהירה, דרמטית ומסכנת חיים. לרוב מופיעה תוך זמן קצר (דקות עד שעות בודדות) מהחשיפה לאלרגן, והיא מתבטאת בגירוד חריף, נפיחות ובצקת (לרוב בפנים, סביב העיניים וסביב הפה) וכן בשינויים סיסטמיים כגון הקאות, ירידת לחץ דם ושינויים בדופק - עד כדי אבדן הכרה וסכנת מוות. לרוב תגובה אלרגית זו מתרחשת כתגובה לחומר שהוזרק אל תוך הגוף- לדוגמא- אלרגיה לחיסון או תרופה שהוזרקה, או עקיצת חרק/נשיכת עכביש המחדירה ארס. במצב כזה יש צורך בטיפול רפואי חירומי, הכולל מתן תרופות מייצבות ומצילות חיים בהזרקה.  </span> </p> <p> <span> תגובה אלרגית מתונה - תגובה אשר אינה מסכנת חיים, אך מציקה, מהווה מטרד ובעיה בריאותית ודורשת טיפול. תגובה זו תתבטא בגירודים ברמות משתנות. לפעמים כאשר המצב חמור הגירוד יהיה בלתי פוסק, ואף יביא לפציעה עצמית וליצירת זיהום משני לגירוד. לעיתים האלרגיה תתבטא דווקא בדלקות אוזניים או שקים אנאליים. הגורמים לתגובה מסוג זה נחלקים לעקיצות פרעושים (הנפוץ ביותר), אלרגיה למזון, ואטופי (תגובה לחומרים נשאפים או שבאים במגע עם העור כגון אבקנים, דשא, פרחים). לעיתים קרובות הכלב יסבול מ'אישיות אלרגית' ויהיה אלרגי ליותר מאחד מהגורמים.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> טיפול באלרגיה מתונה - הטיפול חייב לכלול, בשלב הראשוני, איבחון והימנעות מהגורם לאלרגיה. טיפול יעיל כנגד פרעושים, הכולל גם טיפול בחיות מחמד נוספות בבית אם ישנן, וכן בסביבה. במידה והחשד הוא לאלרגיה למזון יש צורך ב'מבחן מזון'- ביצוע מבחני שלילה עם מזון היפואלרגני רפואי לתקופה של לפחות חודשיים, תוך מעקב אחר הופעת/העלמות הסימנים. חשוב מאוד לדעת- לא כל מזון המשווק בחנויות כהיפואלרגני - הוא אכן מזון היפואלרגני רפואי, על כן חשוב תמיד להיוועץ בוטרינר המטפל לבחירת המזון המתאים.  </span> </p> <p> <span> בנוסף להרחקת הגורם המחולל, יש לפעול להקל על הגירודים באמצעות תרופות נוגדות גירוד שונות (לדוגמה: סטרואידים, אנטיהיסטמינים, אפוקוויל או ציטופוינט), וכן טיפול באנטיביוטיקה כנגד הזיהום המשני במידה וקיים.  </span> </p> <p> <span> במקרים קיצוניים לעיתים ישנו שימוש בטיפול אימונומודולטורי, של הזרקות אלרגנים מדוללים לתקופה ארוכה, כדי לצמצם את התגובה האלרגית של הגוף.  </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> חשוב להבין - אלרגיה הינה בעיה כרונית, שלרוב מלווה את הכלב כל חייו. עם זאת, בטיפול נכון ושימת לב לאורך זמן, ניתן לחיות עם הבעיה חיים מלאים וטובים </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 20 Nov 2024 10:37:00 GMT https://www.vet-holim.com/my-postb43e32fc thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-post091a75f5 <div data-rss-type="text"> <p> <span> כירורגיה זעיר פולשנית (לפרוסקופיה): </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> בטכניקה זו מוחדרת מצלמה אל חלל הבטן שגודלה נע בין 0.3 ל-1 ס"מ בהתאם לגודל החיה. המצלמה משדרת תמונה מוחשית של האיברים הפנימיים במהלך הניתוח. </span> </p> <p> <span> בעזרת שני חתכים קטנים נוספים מוחדרים לבטן מכשירים ארוכים ודקים, המדמים את ידי הכירורג וכך ניתן לבצע ניתוחים בדיוק מקסימאלי ופגיעה מינימאלית ברקמות. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> יתרונות השיטה: </span> </p> <p> <span> 1.    ראות טובה של כל חלל הבטן והאיברים הפנימיים בצורה מוגדלת המאפשרת דיוק </span> </p> <p> <span> 2.    מינימום פגיעה ברקמות בריאות – עד שלושה חתכים קטנים </span> </p> <p> <span> 3.    הורדת רמת הכאב בזמן ולאחר הניתוח </span> </p> <p> <span> 4.    ירידה בסיכון לדימומים או לזיהום באזור החתך </span> </p> <p> <span> 5.    הפחתת איבוד חום הגוף בזמן הניתוח </span> </p> <p> <span> 6.    לרוב אין צורך בקונוס (קולר אליזביטני) לאחר הניתוח </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> כלל היתרונות מאפשרים התאוששות מהירה יותר מהניתוח וחזרה לשגרה תוך זמן קצר. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 04 Jul 2023 08:07:56 GMT https://www.vet-holim.com/my-post091a75f5 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-post5db46f0a <div data-rss-type="text"> <p> <span>  :מידע כללי </span> </p> <p> <span> .מתאלדהיד הינו החומר הפעיל המצוי בחומרי ההדברה כנגד חלזונות וחשופיות והינו רעיל ביותר לכלבים וחתולים </span> </p> <p> <span> .חשיפה אליו הינה מקרה חירום המחייבת התערבות מרכז לרפואה דחופה וטיפול רפואי מיידי </span> </p> <p> <span> .גרגירים לפיזור בגינה Metaldehyde 5% התכשיר הנפוץ: הינו מתזון </span> </p> <p> <span> .העונה הנפוצה לחשיפה: סתיו וחורף </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כלבים וחתולים רגישים ביותר להרעלה, עם זאת מעצם טבעם הפחות בררני של כלבים </span> </p> <p> <span> ונטייתם לטעום כל דבר אנו נתקלים בהרבה יותר הרעלות בכלבים מאשר בחתולים </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span>   </span> </span> </p> <p> <span> .ההרעלה נגרמת מאכילה, עיכול וספיגה של החומר הרעיל </span> </p> <p> <span> GABA החומר גורם להרעלה במנגנון הכולל הפרעה לפעילות ההולכה העיצבית של נויירוטרנסמיטור מעכב </span> </p> <p> <span> .וכתוצאה מכך נגרמת אקסיטציה/עירור כללי של מערכת העצבים </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מיד עם חשד לחשיפה יש לפנות למרכז הרפואי ולהתייעץ </span> </p> <p> <span> .חשוב להבין כי טיפול אינטנסיבי בשלבים הראשונים של ההרעלה הינו בעל חשיבות ומשפר את סיכויי השרידות של בעל החיים </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> :סימני ההרעלה </span> </p> <p> <span> המופע הקליני הנפוץ ביותר הינו רעד שרירים, אקסיטציה/עירור כללי של מערכת העצבים שמתאפיין ברגישות ותגובתיות יתר לגירויים חיצונים כגון צלילים, אור, מגע </span> </p> <p> <span> כתוצאה מהרעד עולה חום הגוף של בעל החיים ורוב המורעלים המובאים לטיפול סובלים גם מהיפרתרמיה </span> </p> <p> <span> סימנים קליניים נוספים שיכולים להיות מוצגים הינם אישונים מורחבים, ריור רב והלחתה מוגברת. במקרים קשים של ההרעלה יכולות להופיע עוויתות, כשל כלייתי נלווה משני לפירוק השרירי כתוצאה מהרעידות הבלי פוסקות ואף פגיעה במנגנון הקרישה של הגוף שעלול להוביל לדימומים קשים </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אבחון קליני: לקיחת היסטוריה, חשיפה לגינות, עונתי, שלילת גורמים אחרים </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> :טיפול קליני </span> </p> <p> <span> לא קיים חומר נוגד למתאלדהיד, ומכאן, שהטיפול הינו בעיקרו טיפול תומך וייצוב בע״ח. ומטרתו לנקות כמה שניתן את שאריות הרעלן מהגוף, על מנת לצמצם המשך ספיגה, לרסן את תגובת היתר של המערכת העצבית המעוררת ולתמוך בכלל מערכות הגוף השונות על מנת לצמצם את הפגיעות המשניות ככל הניתן </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> באם החשיפה לרעל התרחשה במועד הסמוך להגעה למרכז הרפואי ניתן לעודד הקאה על ידי מתן אפומורפין </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> באם הזמן מהחשיפה לרעל גדול ובעל החיים כבר מראה סימנים קליניים ברורים המחשידים הרעלה, סבירות גבוהה שכבר התבצעו עיכול וספיגה של רוב החומר הרעיל ולכן גרימת הקאה תהיה פחות יעילה כבר בשלב הזה, במקרים אלו תתבצע החדרה של צינור קיבה בהרדמה ושטיפות של תוכן הקיבה </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> (מתן של פחם פעיל דרך הפה (דרך צינור הקיבה או עם מזון באם בעל החיים במצב ראשוני ואוכל </span> </p> <p> <span> פחם פעיל הינו חומר בעל שטח פנים נרחב מאוד הסופח אליו חומרי רעל ומשמש אותנו במקרים של הרעלות רבות כאמצעי נוסף להאצת סילוק חומרי הרעל מהגוף והקטנת ספיגתם </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> טיפול בנוזלים יינתן מיד עם פתיחת הוריד ומטרותיו הן הורדת חום הגוף הגבוה האופייני להרעלה, כמו גם שמירה על הידרציה תקינה של בעל החיים (מניעת התייבשות) ומאזן מלחים תקין בגוף </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> טיפול בחומרים מרפי שרירים ומדכאי מע׳ העצבים, לדוגמא ואליום, על מנת למתן ולשלוט ברעידות השרירים ולמנוע עוויתות </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> .חומרים נוספים שיינתנו לבעל החיים הינם מגני מערכת עיכול ואנטיביוטיקה </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> במקרים בהם בעל החיים מתעוות עוויתות שלא ניתן לרסנן באמצעות תרופות בלבד, מרדימים את בעל החיים ומחברים למכונת הרדמה משך כל הזמן הזה מנוטרים המדדים הבאים :דופק, סטורציה , ל״ד, טמפרטורה, מיקרוהמוטוקריט ותפקודי קרישה </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מידי מספר שעות מבצעים ״גמילה״ מגז ההרדמה שמוזרם יחד עם החמצן בניסיון להעיר את בעל החיים וזאת עד אשר העוויתות נפסקות ובעל החיים מועבר להתאוששות </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> שרידות בע׳ח תלויה בפרמטרים רבים כגון: כמות החומר הפעיל בחשיפה, זמן עד תחילת טיפול, גיל, משקל ומצב רפואי של בע׳ח בזמן החשיפה ועוד </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 19 Jul 2022 11:26:34 GMT https://www.vet-holim.com/my-post5db46f0a thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-postc18c7dd0 <div data-rss-type="text"> <p> <span> נתחיל בנפוץ והמסוכן יותר מבין השניים, ״תהלוכן האורן״ או בשמו המדעי Thaumetopoea Wilkinsoni , הינו זחל של עש ממשפחת התהלוכניים. אורכו כ 3-4 ס"מ, צבעו שחור וחום והוא עוטה שערות לבנות צהבהבות וצורבות. הזחל מצוי בחורשות אורנים או בקרבתן כפקעת זחלים או חלק משיירת זחלים המתקדמים זה אחרי זה במעיין תהלוכה הן על גזעי העצים והן על הקרקע(הזחלים יורדים מן העץ כאשר מגיע פרקם להתגלם, שלב המתרחש על הקרקע ולא על העץ). לרוב ניתן לראות את הזחלים בטבע בחודשים פברואר-מרץ ועד מאי, סוף החורף, תחילת האביב. </span> </p> <p> <span> השני הינו זחל בעל שם חביב למדי ״דובון הקורים״ או בשמו המדעי Ocnogyna Loewii. זהו זחל של עש ממשפחת הדובוניים אשר נמצא בשטחים פתוחים, שדות וכד׳. אורכו וצבעיו כמעט זהים לזה של התהלוכן וזיפיו מעט קצרים יותר, הזחלים מסתתרים תחת מעטה קורים ויוצאים ממנו כיחידים ולא באורחות כפי שעושים התהלוכנים וכך קל יותר להבדיל ביניהם. אותם ניתן כבר לפגוש בדצמבר-ינואר ועד אפריל. </span> </p> <p> <span> קיים מגוון של זחלים בעלי שערות צורבות על גופם ועל כן ההנחיה הגורפת הינה להמנע ממגע ולמנוע מגע של ילדים וחיות מחמד עם כל זחל אותו פוגשים בטיול. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> המגע עם זחלי תהלוכן האורן ו/או דובון הקורים עלול לחולל פגיעה בבעלי חיים שונים ובין היתר גם בכלבים, בייחוד עקב סקרנותם. שערות הזחל, המכסות את גופו, מכילות ארס המשתחרר במגע עם העור או ריריות הגוף. דרגת הפגיעה משתנה בהתאם לחשיפה, לרקמה הנפגעת ועוד פרמטרים שונים , ואנו נתקלים במרכז הרפואי במופעים הבאים : מגירוי עורי מקומי, דרך תגובות אלרגית בעצימות שונה, מופעים של כוויות כימיות ועד לנזקים משמעותיים ברקמות שנחשפו כגון התנמקות הרקמה. סקרנותם הטבעית של החברים על ארבע, גם כלבים וגם חתולים מובילה לעניין מוגבר בזחלים האלו ולפעמים בכלבים אף לנסיונות ליקוק או הכנסתם לפה ולכן הם גם מועדים יותר לפגיעה מהארס שלהם ,להבדיל מחתולים שהינם זהירים יותר ועל כן נוטים פחות להיפגע. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הסימנים הקליניים או המופע שנראה בכלב שנפגע מחשיפה לארס הזחלים: </span> </p> <p> <span> כלבים נוטים להכניס את הזחלים לפה ועל כן הפגיעה והסימנים שנראה יהיו לרוב קשורים בו: </span> </p> <p> <span>   • נפיחות של הלשון או של הרקמות הסמוכות לה: החלל הבוקלי ו/או אזור הלוע </span> </p> <p> <span>   • ריור מוגבר </span> </p> <p> <span>   • הקאות או נסיונות להקאה </span> </p> <p> <span>   • סימני אי נוחות, כאב ומצוקה </span> </p> <p> <span>   • קושי או סירוב לאכילה ושתייה </span> </p> <p> <span>   • גירוד הפנים בעזרת הרגליים </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> עם התקדמות הנזק שהארס גורם לרקמות, עלולה להתפתח תגובה אלרגית קשה, וזו מובילה להחמרת הנפיחות באזור הפה ובית הבליעה ודרכי הנשימה עד כדי הצרותן ויצירת מצוקה נשימתית וחנק. </span> </p> <p> <span> יש תיעוד למצבי קיצון בהם עלולה להתפתח תגובת יתר - (שוק אנפילקטי) קשה ומסכנת חיים (מקרים אלו פחות נפוצים). </span> </p> <p> <span> בחלק מהמקרים, בחלוף מספר ימים מהחשיפה לשון הכלב או הריריות הסמוכות לה עלולות לעבור תהליך נימקי, תהליך שכזה מוביל למות הרקמה שנחשפה לזיפי הארס ולא אחת מקטעי לשון שלמים נפגעים ו״נושרים״ מרקמת הלשון וחללי הלוע. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אז מה לעשות במקרה של חשיפה אפשרית או חשד לחשיפה לזחלי תהלוכן האורן ודובון הקורים? </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יש להגיע, בהקדם האפשרי, להערכה וטרינרית לטובת בדיקה וטיפול (אם הפגיעה היא לאחר שעות פעילות של הוטרינר הקבוע אין לחכות לבוקר או לשעות פתיחת המרפאה ויש לפנות למרכזי חירום וטרינריים לרפואה דחופה!). </span> </p> <p> <span> עד להגעה לוטרינר יש להימנע מהגשת מים מאחר וזו עלול לקדם בליעה אפשרית של השערות-זיפי הארס עמוק יותר אל תוך מערכת העיכול ולפגיעה ברקמות נוספות ולנזק משני נוסף ולעיתים אף חמור יותר. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הטיפול הרפואי שיתבצע במקרי חשיפה כולל: </span> </p> <p> <span> שטיפה מקומית של אזור הפגיעה בתמיסת סליין סטרילית (לרוב תחת טישטוש או הרדמה מקומית לאפשר בדיקה יסודית של חלל הפה) ומתן טיפול תרופתי תומך כדוגמת משכחי כאבים, כיסוי אנטיביוטי מתאים, תרופות אשר מקטינות את הנפיחות (סטרואידים/נוגדי דלקת, אנטי היסטמינים, מגיני מע״כ..) ועוד. חלק מבעלי החיים שנחשפו יזדקקו לאישפוז ובמקרים מסוימים הפגיעות ברירית מערכת העיכול/חלל הפה קשות מאוד עד כדי הצורך בהתקנת צינור הזנה, לרוב נזאלי, המאפשר לנו לתת לכלב המאושפז את התחשיב הקלורי של כמויות המזון הנדרשות לו מבלי לחשוף את רירית הפה הפגועה, וזאת עד לשיקומה ועד שהמאושפז יוכל לאכול באופן עצמאי. </span> </p> <p> <span> במידה וגם אתם נחשפתם לזחלים באופן ישיר או שנפגעתם באופן עקיף כגון מגע עם פה הכלב ו/או ליקוק (מה שעלול בהחלט להוביל לתחושת עיקצוץ או שריפה) חשוב להימנע ממגע של הידיים עם הפנים בכלל והפה או העיניים בפרט. שטפו ידיים באופן יסודי היטב ובהקדם. </span> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רוב הכלבים מחלימים תוך מס׳ ימים באופן מלא. המקרים בהם יתכנו סיבוכים קשורים לרוב בהשפעת פגיעת הארס על רקמת הלשון עד כדי היווצרות נמק ברקמות שנפגעו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בעזרת תשומת לב, מודעות ועירנות ניתן לצמצם את החשיפה והסיכון. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ד״ר חיליק מרום </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> וט-חולים </span> </p> <p> <span> המרכז הרפואי הוטרינרי לרפואה ורפואה דחופה </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 19 Jul 2022 10:47:36 GMT https://www.vet-holim.com/my-postc18c7dd0 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-post966adc95 <div data-rss-type="text"> <p> <span> דיפנבכיה - העלים גורמים לכיבים וגירוי בחלל הפה, הלשון והשפתיים. </span> </p> <p> <span> שושן צחור - כשל כליות אקוטי בחתולים. </span> </p> <p> <span> רקפת - אכילת הפקעות גורמת לריור, הקאות, שלשולים, הפרעות בקצב הלב, פרכוסים ומוות. </span> </p> <p> <span> פוטוס - העלים גורמים לריור, כוויות בפה, בלשון ובשפתיים, הקאות וקושי בבליעה. </span> </p> <p> <span> יקינטון- הקאות מרובות, שלשולים לעיתים דמיים, דיכוי נוירולוגי, רעידות. </span> </p> <p> <span> סנסיווריה – העלים גורמים לבחילות, הקאות ושלשולים. </span> </p> <p> <span> אספרג (שרך) -מגע עם העלים עלול לגרום לתגובה אלרגית עורית, אכילת הפירות גורמת להקאות ושלשולים. </span> </p> <p> <span> דקל ציקס- הפירות גורמים להקאות, שלשול דמי, כשל כבד אקוטי, פגיעה בתפקודי קרישת דם, מוות. </span> </p> <p> <span> אלוורה – אכילת העלים עלולה לגרום להקאות ושלשולים. הג'ל המופק מהצמח נחשב לאכיל. </span> </p> <p> <span> קיסוס – העלים רעילים יותר מהפירות. גורמים לריור מוגבר, הקאות ושלשולים וכאב בטני. </span> </p> <p> <span> זמיה קוקוס – העלים גורמים לעקצוץ וגירוי בפה, הקאות ושלשולים. </span> </p> <p> <span> דרצנה - העלים גורמים לריור יתר, הקאות, שלשולים, דכאון, אישונים מורחבים בחתולים, חוסר קואורדינציה וחולשה. </span> </p> <p> <span> קרסולה סגלגלה/עץ הכסף- העלים גורמים להקאות, שלשולים וחוסר קואורדינציה. לעיתים לרעידות. </span> </p> <p> <span> פילודנדרון - העלים גורמים לריור, כוויות בפה, בלשון ובשפתיים, הקאות וקושי בבליעה. </span> </p> <p> <span> נרקיס - הפקעות רעילות יותר. ריור, הקאות, שלשולים, פירכוסים, לחץ דם נמוך, רעידות, הפרעות בקצב לב. </span> </p> <p> <span> תורמוס – אכילת כמות רבה של זרעים תגרום לריור מוגבר, חוסר קואורדינציה, קשיי נשימה, רעידות. </span> </p> <p> <span> איריס – קנה השורש הינו החלק הרעיל ביותר. ריור מוגבר, הקאות, שלשולים, אפאתיות. </span> </p> <p> <span> הרדוף הנחלים - העלים גורמים לריור מוגבר, כאב בטני, שלשולים, דיכוי נוירולוגי, מוות. </span> </p> <p> <span> דיגיטליס – הקאות, שלשולים, הפרעות בקצב לב, חולשה, כשל לב, מוות. </span> </p> <p> <span> חרציות – ריור מוגבר, הקאות, שלשולים, חוסר קואורדינציה, דלקת עורית. </span> </p> <p> <span> כרכום - הקאות דמיות, שלשולים, שוק, דיכוי מח עצם, כשל איברים רב-מערכתי. </span> </p> <p> <span> קיקיון מצוי- העלים רעילים אך הזרעים רעילים הרבה יותר ומסוכנים. ריור מוגבר, הקאות, שלשול דמי, כשל כליות, פרכוסים, קומה, מוות. </span> </p> <p> <span> נוריות - ריור מוגבר, כיבים בפה, אנורקסיה, הקאות, שלשולים, חוסר קואורדינציה. </span> </p> <p> <span> ברונפלסיה – שיעול, ריור מוגבר, הקאות, שלשולים, רעידות, פרכוסים, חוסר קואורדינציה. </span> </p> <p> <span> ריבס/רובארב - ריור, רעידות, כשל כליות. </span> <span> <span>  </span> </span> </p> </div> Tue, 19 Jul 2022 10:38:05 GMT https://www.vet-holim.com/my-post966adc95 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-poste0be481f <div data-rss-type="text"> <p> <span> "וט חולים" מפעילה בנק הדם וטרינרי, המספק דם ומוצריו ללקוחות המרכז הרפואי במידת הצורך ולכלל המרפאות באזור ירושלים והרי יהודה, ומבצע ימי התרמה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מוצרי דם: </span> </p> <p> <span> תרכיז תאים- תאי הדם האדומים שהופרדו מהפלסמה, מחזיק בקירור 32 יום. </span> </p> <p> <span> פלסמה- דם שהופרדו ממנו תאי הדם האדומים והוקפא תוך 6 שעות. </span> </p> <p> <span> FFP: נוזל הדם כולל חלבוני הדם, נוגדנים, פקטורי קרישה, ציטוקינים (מעורר מערכת חיסון). מחזיק במקפיא שנה. </span> </p> <p> <span> FP: נוזל הדם כולל חלבוני הדם, נוגדנים, ציטוקינים (מעורר מערכת חיסון), חלק מפקטורי הקרישה הולכים לאיבוד אם לא מקפיאים תוך 6 שעות. מחזיק 5 שנים במקפיא. </span> </p> <p> <span> דם מלא- דם טרי שנלקח וניתן למקבל תוך 6 שעות. במצבים שיש צורך גם בתרכיז תאים וגם בפלסמה. </span> </p> <p> <span> דם מלא מאוחסן- תרכיז תאים ופלסמה שנשמרים בקירור למשך 30 יום. המנה ללא טסיות.  </span> </p> <p> <span>   </span> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מתי נהוג לתת תרכיז תאים? </span> </p> <p> <span>  - אובדן דם </span> </p> <p> <span> - מתחת להמטוקריט 20 </span> </p> <p> <span> - סימני שוק </span> </p> <p> <span> - TS פחות מ4 </span> </p> <p> <span> - אריטמיות/פלס דפציט </span> </p> <p> <span> - לפני כניסה לניתוח </span> </p> <p> <span> - הרעלה/טראומה/גידול מדמם וכו </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מתי נהוג לתת פלסמה? </span> </p> <p> <span>  -בעיות קרישה (הרעלת אנטיקאורגולנטים/הכשות נחש/מכת חום וכו). </span> </p> <p> <span> -זיהומים קשים- פרוו/כלבלבת/ספסיס/פריטוניטיס/פיומטרה. </span> </p> <p> <span> -פנקריאטיטיס. </span> </p> <p> <span> -כשל כבד. </span> </p> <p> <span> -היפואלבומינמיה (לפעמים יש צורך במנות רבות). </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> :דגשים למתן תרכיז תאים </span> </p> <p> <span>  חובה סיווג דם בחתולים. </span> </p> <p> <span> <span>  מתן תרכיז ראשון לכלב, אפשר לתת ללא סיווג, עם זאת, לצורך התאמה אנו ממליצים לסווג כל מקבל.  </span> </span> </p> <p> <span>  מתן תרכיז נוסף באותה היממה (24 שעות ) נחשב עירוי ראשון. לאחר 24 שעות חובה לסווג בכל מקרה של צורך בעירוי דם נוסף גם בעתיד הרחוק.  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>  - דיפנהידרמין למניעת תגובת יתר/היפרסנסטיביטי – כהכנה 30 דקות לפני. </span> </p> <p> <span>  - במקרים של אנמיה המוליטית יש להוסיף דקספורט להכנה. </span> </p> <p> <span> - ליין עם פילטר דם. </span> </p> <p> <span> - אין לחבר למשאבה. </span> </p> <p> <span>  - עירוי סליין נקי בלבד (לא LRS) לפני ואחרי מתן המנה. </span> </p> <p> <span> - את התרכיז מומלץ למהול בסליין- 100 מ"ל, בטמפרטורה של כ35 מעלות. </span> </p> <p> <span> - TPR לפני תחילת עירוי וכל 5 דקות במהלך הרבע שעה הראשונה לניטור תגובה למנה. </span> </p> <p> <span> - ב15 דקות הראשונות, 5 טיפות לדקה , לאחר מכן אפשר לעלות עד 10 מ"ל לק"ג לשעה. </span> </p> <p> <span> - ניתן לשימוש מרגע פתיחתו ועד 6 שעות, לאחר מכן לזרוק לפח. </span> </p> <p> <span> - חוק אצבע- 1 מ"ל תרכיז תאים לא מדולל לקילו, יעלה את הPCV באחד. </span> </p> <p> <span> - יש לעקוב אחר ההמוטוקריט ובמידת הצורך לתת מנה נוספת. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דגשים למתן פלסמה: </span> </p> <p> <span>  חובה סיווג דם בחתולים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>  - דיפנהידרמין למניעת תגובת יתר/היפרסנסטיביטי – כהכנה 30 דקות לפני. </span> </p> <p> <span>  - אפשר להשתמש במשאבה. </span> </p> <p> <span>  - ליין עם פילטר דם. </span> </p> <p> <span>  - עירוי סליין נקי בלבד (לא LRS) לפני ואחרי מתן המנה. </span> </p> <p> <span>  - הפשרה באמבט מים חמימים עד 38 מעלות. </span> </p> <p> <span>  - TPR לפני תחילת עירוי וכל 5 דקות במהלך הרבע שעה הראשונה לניטור תגובה למנה. </span> </p> <p> <span> - יש לחשב את הכמות המ"ל שאנחנו רוצים לתת 15-20 ml/kg. ניתן לתת מנה כל 8-12 שעות את אותה הכמות. </span> </p> <p> <span>  - ב15 דקות הראשונות 0.5-1 ml/kg/hr, לאחר מכן יש לעלות לקצב של 5-10 ml/kg/hr. </span> </p> <p> <span>  - לאחר הפשרה ניתן לשמור במקרר למשך 24 שעות נוספות למתן כמות נוספת (פקטורי קרישה לא פעילים אחרי 6 שעות). </span> </p> <p> <span>  - אין להקפיא בחזרה. </span> </p> <p> <span>  - מומלץ לבדוק את היעדים הטיפוליים (תפקודי קרישה, אלבומין וכו) ובמידת הצורך- ניתן לתת מנות נוספות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>  תופעות לוואי אפשריות למוצר דם: <br/> - גירוד. <br/> - אורטיקריה (גבשושיות בעור). <br/> - התנפחות בפנים (בדומה לעקיצת חרק). <br/> - אדמומיות. <br/> - קשיי נשימה. <br/> - דופק גבוה. <br/> - חום. <br/> - ירידה בלחץ הדם. <br/> - שוק- במצבי תגובת יתר וקיצון. </span> </p> <p> <span> - תגובות מאוחרות יותר יכולות לגרום להמוליזה המתבטאת בשתן דמי/אדום, סרום המוליטי, בילירובין גבוה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> טיפול לתגובה למוצר דם: <br/> - מהפסקת עירוי דם ומתן סליין. <br/> - לסימנים העוריים- דקסמתזון 0.5 מ"ג/ק"ג , דיפנהידרמין 2 מ"ג/ק"ג (במידה ולא ניתן בתחילת המנה). <br/> - שוק – דקסמתזון 1-2 מ"ג/ק"ג ונוזלים (השלמת המינון הראשוני). <br/> - קשיי נשימה/בצקת ריאות – הורדת קצב העירוי, חמצן, פוסיד 2-4 מ"ג/ק"ג.      <br/> - המוגלובין בשתן ובסרום- הטיפול בסטרואידים. <br/> - חום- מתן דיפירון. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Tue, 19 Jul 2022 10:38:04 GMT https://www.vet-holim.com/my-poste0be481f thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-postca55676f <div data-rss-type="text"> <p> <span> כיצד לטפל בכלב חולה סכרת? </span> </p> <p> <span> מהי מחלת הסוכרת? </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> במחלת הסוכרת ישנה ירידה בכמות האינסולין בגוף, תנגודת לפעילות האינסולין או שניהם. </span> </p> <p> <span> בכלבים המחלה הינה קבועה ודורשת טיפול באינסולין לכל החיים. </span> </p> <p> <span> איזון של מחלת הסוכרת עלול לקחת מספר חודשים, במהלכם יש להגיע לביקורות תקופתיות במרפאה, בהן נבצע בדיקות דם ושתן. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הזנה: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> המטרה הינה להזין במזון עם פחמימות הנעכלות לאט ובמזון דל שומן. לכן יש לעבור למזון ייעודי לחולי סוכרת ולהזין באמצעותו באופן בלעדי. את האוכל יש לתת פעמיים ביום (בוקר וערב), ומייד לאחר מכן לתת את זריקת האינסולין. ישנם מגוון מזונות בשוק ולעיתים יש להחליף כמה מזונות עד מציאת המזון שכלבכם אוהב. לרוב ניתן להחזיר את המזון באם הכלב לא אהב אותו ואכל עד 10% מהשק. ניתן להתייעץ ולהזמין דרכנו. </span> </p> <p> <span> בין לבין הארוחות מומלץ לא לתת אוכל נוסף, אפשר במידת הצורך לתת ירקות כמו גזר או מלפפון. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> פעילות גופנית: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לחולי סכרת מומלץ על פעילות גופנית מתונה אך קבועה, פעילות זו מסייעת באיזון הסכרת. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אינסולין: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יש לאחסן את האינסולין במקרר-בדלת המקרר ולא בעומק בכדי שלא יקפא. </span> </p> <p> <span> לפני המתן, יש לחמם מעט בין כפות הידיים (לא במיקרוגל!) </span> </p> <p> <span> יש להפוך בעדינות מעלה ומטה מספר פעמים על מנת לגרום לפיזור אחיד של החלבון בתמיסה (ולא לשקשק!) </span> </p> <p> <span> יש להזריק את האינסולין רק לאחר ארוחה, פעמיים ביום. </span> </p> <p> <span> במידה והכלב אינו אוכל, יש להזריק חצי מהמינון ולהתקשר למרפאה </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ניטור של רמות הסוכר בבית: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ישנם מגוון דרכים לבדוק בבית מה מצב הסוכר של כלבכם: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הדרך החשובה ביותר היא הסתכלות על הרגשתו והתנהגותו הכללית: </span> </p> <p> <span> -כלב ששותה הרבה, רעב מאוד ומשתין בתדירות גבוהה-סביר מאוד שהסוכר שלו גבוה. </span> </p> <p> <span> -אם הכלב נראה חלש, אפטי, לא אוכל ואם יש רעידות שרירים או סימנים נוירולוגים-יתכן והוא סובל מנפילת סוכר. אירוע כזה עשוי לקרות כמה שעות אחרי מתן האינסולין, אם ניתן אינסולין והכלב לא אכל או הקיא את האוכל או אם בטעות ניתן מינון יתר של אינסולין. במצבים אלו יש לתת סירופ סוכרי (ללא תחליפי סוכר!) או דבש על החניכיים ולהביאו למרכז הרפואי בדחיפות. </span> </p> <p> <span> -אם הכלב חלש אך לא קיבל אינסולין יתכן ומדובר בתסמונת DKA ואז חשוב ליצור איתנו קשר ולהגיע למרכז הרפואי בהקדם. </span> </p> <p> <span> 2. בדיקת סוכר בשתן: ניתן לרכוש סטיק שתן (כמו של אנשים) ולהסתכל בו על 2 פרמטרים: GLU מסמן האם יש סוכר בשתן. KET מסמן האם יש גופי קטו בשתן. בכלבים סכרתיים תחת טיפול נשאף לרמות נמוכות של סוכר בשתן ושלא יהיו גופי קטו כלל. בחריגה מערכים אלו מומלץ להתייעץ איתנו טלפונית. </span> </p> <p> <span> 3. לאחרונה נמצאת בשוק ערכת freeStyle libre אותה ניתן לרכוש אינטרנטית. הערכה כוללת חיישנים וסורק. החיישן מוצמד לעור (אצלנו במרכז) ומחזיק בין כמה ימים עד שבועיים. לאחר הצמדת החיישן ניתן לסרוק את רמות הסוכר בגוף הכלב פעמים רבות ביום ללא כאב וללא אי נוחות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מה הם הדברים החשובים אליהם צריך לשים לב? </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> משקל- חיה חולת סוכרת לרוב אוכלת המון אך יורדת במשקל. לכן חלק מהעדות לאיזון המחלה הינה אכילה בכמות תקינה ועליה (סבירה) במשקל. </span> </p> <p> <span> שתיה והשתנה מרובה- לרוב חיה סוכרתית שותה ומשתינה בכמויות גדולות. חוזרת לכמויות תקינות מהווה גם כן עדות לאיזון. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> סיבוכים נלווים: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אחד הסיבוכים הנפוצים בכלב חולה סוכרת הינו קטארקט. לכן יש לשים לב לעכירות בעיניים, הפרשות, אדמומיות, ירידה בראייה וכו' ולפנות למרפאה בכל מצב של שינוי או החמרה. </span> </p> <p> <span> סוכרת מסובכת (DKA)- בכלבים חולי סוכרת, כל מצב של מחלה נלווית עלול לגרום לגוף לעמידות לאינסולין וכתוצאה מכך לעליה מסוכנת של רמות הסוכר בדם. כתוצאה מכך הגוף מייצר אנרגיה משריפת שומנים, מה שעלול להוביל ליצירה של גופי קטו (אלו הם הקטונים אותם אנו מנטרים בשתן). זהו מצב מסכן חיים המחייב טיפול חירומי. </span> </p> <p> <span> זיהומים בדרכי שתן וקושי בהחלמת פצעים. בכל עדות לזיהום בשתן (תכיפות גבוהה עם כמות קטנה של שתן כל פעם, סימני אי נוחות בהשתנה, ריח חזק של השתן) חשוב להגיע לבדיקה למניעת החמרת הזיהום ועלייתו לכליות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חשוב לזכור שכלב סכרתי יכול לחיות עוד שנים באיכות חיים טובה!  </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Tue, 19 Jul 2022 10:08:04 GMT https://www.vet-holim.com/my-postca55676f thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-poste19c278d <div data-rss-type="text"> <p> <span>  מהי מחלת הסוכרת? </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> במרבית החתולים חולי הסכרת, ישנה תנגודת בגוף לפעילות הורמון האינסולין, אשר אחראי על הכנסת הסוכר מהדם אל תאי הגוף. כתוצאה מכך הסוכר בדם עולה בעוד שתאי הגוף "מורעבים". </span> </p> <p> <span> הסימנים הקלינים שמעידים על סוכר גבוה בדם כוללים תאבון מוגבר, ירידה במשקל, שתיה מרובה והשתנה מרובה. </span> </p> <p> <span> מרבית החתולים יזדקקו לטיפול באינסולין לכל חייהם, אולם בחלקם, עם טיפול מיטבי, יש סיכוי להחלמה. </span> </p> <p> <span> איזון קליני של מחלת הסוכרת עלול לקחת מספר חודשים, במהלכם יש להגיע לביקורת תקופתיות במרפאה, בהן בעזרת בדיקה כללית ובדיקות דם יוערך הצורך בשינוי מינוני אינסולין ולעיתים בשינוי סוג האינסולין. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> טיפול בחתול חולה סכרת: </span> </p> <p> <span> מטרת הטיפול הינה הורדת רמת הסוכר לרמה נסבלת לגוף בה לחתול תאבון תקין, משקל יציב ואף עולה, שתיה והשתנה נורמלים. מטרה זו מושגת ע"י שילוב של הזנה נכונה, פעילות גופנית מתונה וקבועה ומתן סדיר ונכון של אינסולין. </span> </p> <p> <span> הזנה: ישנם מגוון מזונות מסחריים מותאמים לחתולים חולי סכרת בניהם diabetic של מונג', W\D או M\D של הילס, דיאבטיק של רויאל קנין (את המזונות הנן ניתן להזמין דרך המרכז הרפואי), DM של פורינה ועוד שניתן למצוא בחנויות. ישנה חשיבות גדולה להאכלה במזון מותאם לפי טבלת הזנה לשמירה על רמת סוכר מתונה וקבועה בדם. באם ניתן מומלץ לחלק את המנה היומית ל2 ארוחות ביום ולא יותר מזה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אינסולין: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יש לאחסן את האינסולין בדלת המקרר (למנוע מהחומר מלקפוא). </span> </p> <p> <span> לפני המתן, יש לחמם מעט עם בין כפות הידיים. </span> </p> <p> <span> יש להפוך מעלה ומטה מספר פעמים על מנת לגרום לפיזור אחיד של החלבון בתמיסה (לא לשקשק!) </span> </p> <p> <span> יש לשאוב עם מזרק אינסולין את כמות היחידות עליה הורה הרופא, יש להמנע ולהוציא בועות אוויר שכן הן עלולות לתפוס נפח גדול מתוך כמות התמיסה. את כמות היחידות המומלצת יש לתת מתחת לעור. מומלץ לדקור בכל פעם אזור שונה בעור. </span> </p> <p> <span> את האינסולין יש לתת כמה דקות אחרי אכילה. אם החתול מדלג על ארוחה יש לתת חצי מינון וליצור קשר עם המרכז הרפואי. אם החתול מדלג על ארוחה שניה אין לתת אינסולין ויש ליצור קשר בהקדם! </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מה הם הדברים החשובים אליהם צריך לשים לב? </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הסיכון העיקרי בטיפול באינסולין הוא מתן מינון יתר (עקב טעות אנוש, או יחסי למשל עקב אי אכילה), מינון יתר של אינסולין מביא לצניחת סוכר בדם אשר עלולה להיות מסכנת חיים. סימנים לירידת סוכר כוללים חולשה כללית, רעידות, בלבול, ערפול הכרה ועוויתות. בכל חשד לצניחת סוכר יש ליצור קשר מיידית עם המרכז הרפואי ולתת אוכל\סירופ סוכרי (ללא תחליפי סוכר!) לחתול בהכרה מלאה או מריחת דבש או סירופ לחתול בהכרה מעורפלת. יש להביא את החתול למרכז הרפואי בהקדם האפשרי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> סיבוכים נלווים: </span> </p> <p> <span> -סכרת שלא מטופלת עלולה לגרום לנזקים רבים ומסכני חיים בטווח הקרוב והרחוק ולכן יש הכרח לטפל בסכרת! </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חולי סכרת עלולים לסבור בשכיחות גבוהה יותר מדלקות בדרכי השתן, קטרקט (נפוץ בכלבים בעיקר), פגיעת רשתית, לקויות עוריות ופגיעה עצבית (יותר נפוץ בחתולים). יש לעקוב אחר סימנים של השתנה בתדירות גבוהה\שתן מסריח\שתן דמי, עכירות בעיניים\פגיעת ראייה וכל שינוי חריג במצבו של החתול. </span> </p> <p> <span> מצבי מחלה נלווים, באם לא מטופלים בהקדם עשויים להביא את הסכרת לכדי סיבוך מסכן חיים כגון DKA וסכרת היפראוסמולרית. סיבוכים אלו מחייבים טיפול באשפוז ולכן ניטור וטיפול מוקדם של מצבי מחלה חשוב ביותר. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> *חתולים סכרתיים שמטופלים לפי הנחיות הווטרינר המטפל, הינם בעלי חיים בעלי איכות חיים טובה* </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Tue, 19 Jul 2022 09:56:31 GMT https://www.vet-holim.com/my-poste19c278d thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-postb06168a4 <div data-rss-type="text"> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ?מהו הגורם להרעלה </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> . הינו רב סוכרי כוהלי המשמש כממתיק מלאכותי (Xylitol) קסיליטול </span> </p> <p> <span> אנחנו, בני האדם, חשופים אליו בחיינו היומיים במוצרי צריכה רבים ושכיחים, לדוגמה: מי פה, משחות השיניים, מסטיקים ״ללא סוכר״, סוכריות וממתקים רבים, מוצרי מאפה מגוונים בהם יש אבקת אפיה. </span> </p> <p> <span> קסיליטול הינו חומר חשוב ולו שימושים רבים ואפילו חשיבות עזרה בשיפור חייהם של חולי סכרת, הגנה על השיניים מפני עששת ועוד, עם זאת למרות חשיבותו והעובדה שאינו רעיל לנו, הוא חומר מסכן חיים, לא פחות מכך, עבור חיות המחמד שלנו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כאשר כלבים או חתולים צורכים קסיליטול הם מתחילים להחשף לתהליך הרעלה שיכול להתפתח, בתלות ברגישות בעל החיים והכמות שנצרכה וביחס לגודל, למצב מסכן חיים ואפילו למוות, מאחר וחתולים הרבה פחות רגישים, רוב ההרעלות הינן בכלבים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ?מהם הסימנים קליניים </span> </p> <p> <span> בדרך כלל הסימנים הקליניים הראשוניים יתפתחו כבר כחצי שעה מהחשיפה, כלומר בליעה וספיגה של קסיליטול </span> </p> <p> <span> בחלק מן המוצרים , לדוגמה סוגי מסטיקים מסויימים, אנו עדים להופעת תסמינים בהשהייה של מספר שעות, לעיתים אפילו מעל עשר, ואלו הם. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> .הכלב יהיה אפאטי, ירוד, שקט וחלש </span> </p> <p> <span> .חוסר תיאבון, בחילות והקאות </span> </p> <p> <span> .הכלב מתקשה לנוע במרחב בגלל חוסר קואורדינציה </span> </p> <p> <span> .חולשה שרירית וחוסר באנרגיה יגררו מעידות וקריסה </span> </p> <p> <span> .רמות הגלוקוז הנמוכות בדם עשויות להוביל לפרכוסים </span> </p> <p> <span> .דימומים למערכת העיכול, קיבה ומעי, יתבטאו בכאבים בטניים ושילשול דמי </span> </p> <p> <span> .שטפי דם וכתמים עשויים להופיע על החניכיים ובריריות </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ולבסוף, כשל כבדי עשוי להתפתח בהרעלות חמורות וזאת בגלל רמות הגלוקוז הנמוכות מאוד בדם. </span> </p> <p> <span> לדוגמה: מסטיק בודד אחד ללא סוכר (בסביבות 0.1 גר\קג) עלול לחולל הרעלה בכלב (בתלוי בגודלו, בגילו ובמשקלו). </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ?מהו הגורם להרעלה </span> </p> <p> <span> צריכת קסיליטול מובילה לשחרור מהיר של אינסולין, האינסולין הינו הורמון המופרש מהלבלב ותפקידו הכנסת הסוכרים החופשיים בדם לתאים. </span> </p> <p> <span> האינסולין ששוחרר, מוריד את רמות הגלוקוז אשר בדם באופן משמעותי. </span> </p> <p> <span> תאי המוח אשר תלויים ברמת גלוקוז מסויימת בדם לצורך תיפקודם, נותרים ללא אספקת גלוקוז והליך מיידי של ירידה בתפקודם מתחיל. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ?מה לעשות אם אנחנו יודעים/חושדים שהכלב אכל מוצר המכיל קסיליטול </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הרעלת קסיליטול הינה מסכנת חיים ויש להתייחס אליה כמקרה חירום בכל שעות היממה, יש להבהיל את הכלב בהקדם למרכז הרפואי הוטרינרי. </span> </p> <p> <span> אם ההגעה הינה בטווח חצי השעה מהחשיפה יש טעם להשרות הקאה, אם החשיפה הייתה לפני משך ארוך יותר יתבצע תשאול רפואי ויקבע פרוטוקול איבחוני שיכלול את הבאים: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בדיקה פיזיקלית מקיפה </span> </p> <p> <span> בדיקות דם מלאות </span> </p> <p> <span> בדיקות קרישה </span> </p> <p> <span> בדיקות שתן </span> </p> <p> <span> חזרה על רמות סוכר </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ?מה הטיפול בהרעלת קסיליטול </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> :לאחר הקבלה והאבחון הצוות הרפואי יאשפז את הכלב ויתווה לו על פי מצבו טיפול תומך ומאזן שיכלול </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> עירוי נוזלים תוך ורידי </span> </p> <p> <span> עירוי גלוקוז </span> </p> <p> <span> איזון אלקטרוליטי כדוגמת אשלגן- בעיקר בגלל ההקאות והשילשולים </span> </p> <p> <span> מגיני מערכת עיכול </span> </p> <p> <span> נוגדי בחילה </span> </p> <p> <span> כיסוי אנטיביוטי במידת הצורך </span> </p> <p> <span> צינור הזנה נאזלי במידת הצורך וכתלות במשך האישפוז  </span> </p> <p> <span> ועוד </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הניטור יכלול כמובן, מעבר למצבו הפיזי של הכלב ורמות ההידרציה שלו, בדיקות חוזרות של רמת הגלוקוז בדם ותיקונן ובדיקות חוזרות למדדי תפקודי הכבד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> במצבים בהם הכמות שהכלב נחשף אליה חוללה הרעלה קלה עד בינונית ו״רק״ לירידה ברמות הגלוקוז בדם, לרוב ההתאוששות הינה תוך כ 72 שעות שלאחריהן הכלב ישתחרר מן האשפוז עם המשך טיפול תרופתי הביתה. </span> </p> <p> <span> במקרי הרעלה חמורים יותר אשר בהם יש נזק כבדי סיכויי ההחלמה פוחתים משמעותית ומחייבים טיפול מורכב יותר, ממושך יותר ואינטנסיבי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Tue, 19 Jul 2022 09:48:21 GMT https://www.vet-holim.com/my-postb06168a4 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-post46370c59 <div data-rss-type="text"> <p> <span> החורף מגיע ומביא איתו מס׳ סיכונים לבעלי החיים קיבצנו לכם מס׳ המלצות להתנהגות מונעת. </span> </p> <p> <span> מרבית חיות המחמד בישראל נמנות על מחלקות היונקים ובעלי הכנף וככאלו הינן הומיאותרמיות ומצוידות במערכת לוויסות ולשמירה על חום גוף קבוע בסביבה בעלת טמפרטורה משתנה אולם חובה עלינו להבין כי ישנם מצבים מסויימים בהם חיות המחמד שברשותינו אינן יכולות לשמור על חום גופן ויש לסייע להן בכך. חיות המחמד אשר נימנות על קבוצת הפוייקילותרמיים, וחום גופן, כמו גם פעילותן, מושפעים מטמפרטורות הסביבה כגון דו-חיים וזוחלים. לרוב מוחזקות בתנאים קבועים ומפוקחים בטרריומים או אקווריומים מווסתי טמפרטורה ויש לבודדן במידת האפשר מחשיפה לשינויים קיצוניים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> קיימות מספר קבוצות סיכון להיפותרמיה (ירידה בחום הגוף מתחת לרמתו הנורמאלית) שעלינו להכיר. </span> </p> <p> <span> גורים, מכרסמים קטנים ובעלי כנף - אלו משולים לתינוקות, לגופם שטח פנים גדול יחסית למשקלם הנמוך ולכן קצב איבוד החום לסביבה גדול מאוד. ואם נוסיף לכך את אי יכולתם של גורים לווסת חום גוף כראוי בחודשים הראשונים לחייהם נקבל מצב העלול לסכן חיים תוך פרק זמן קצר מאד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הגיל השלישי - מנגנוני ויסות חום הגוף בבעלי חיים קשישים (בדיוק כמו בבני האדם) מגיבים לאט, ב״עצלתיים״ וביעילות נמוכה יחסית לתנאי הסביבה, קצב איבוד החום לסביבה גדול ואינו עומד ביחס ישר לקצב יצור החום מכאן שהסיכון להיפותרמיה גדל. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בע”ח חולים ומוחלשים - מנגנוני ויסות חום הגוף בבעלי חיים חולים אינם מתפקדים כראוי מאחר ומירב האנרגיה של בעל החיים מושקעת בהגנה על הגוף מפני גורמי המחלה ובשיקומו ועל כן קצב יצור חום הגוף קטן יחסית לקצב איבודו לסביבה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> תזונה לקויה ו/או כלבי עבודה הנחשפים לפעילות צורכת אנרגיה בעצימות גבוהה - בעלי חיים הסובלים מתזונה לקויה או כאלו המשקיעים אנרגיה רבה במהלך היום, יחסרו את האנרגיה הדרושה לגוף ע"מ לווסת את הטמפרטורה, לאחר השימוש בכל מאגרי הגוף (שומן ולאחר מכן רקמת שריר) לא יוותר לגוף מקור אנרגיה להפעלת מנגנוני ויסות חום הגוף ובעל החיים חשוף להיפותרמיה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> זוחלים - בזוחלים ודו חיים כאמור אין מערכת לוויסות חום גוף כמו ביונקים ועופות ולכן הם אינם יכולים להגן על עצמם משינויי טמפרטורת הסביבה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כלבים וחתולים ארוכי פרווה לאחר תספורת - חלק ניכר מבעלי הכלבים והחתולים מספרים את חיית המחמד באביב ובסתיו ע"מ למנוע לכלוך של הבית בשיער שמקורו בהחלפת פרווה נורמאלית, בכך הבעלים מותירים את הכלב או החתול ללא שכבת הבידוד הנחוצה לו לשמירה על חום גופו, לא מומלץ לספר את חיות המחמד בסתיו ! ניתן לספר אם מודעים לסיכונים ונערכים בהתאם עמ לצמצם את הסיכונים לבע׳ח. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חיית מחמד הנמנית על אחת מקבוצות אלה לא תוכל לשרוד את שינויי מזג האויר ללא עזרתנו, עלינו לשכנה בבית או לדאוג למחסה הולם ממשקעים גשם/ברד/שלג, שכן היא חסרה את היכולת הפיזיולוגית לעשות זאת בעצמה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> סימנים קליניים לפגיעות קור: במצב של היפותרמיה ניתן להבחין במספר סימנים אפטיה / אדישות, ירידה בתפקוד היומיומי הרגיל (הליכה, אכילה, שתיה, משחק וכו), רעד שרירים וצמרמורות,  כחלון עור (בחתולים ובכלבים בהירים באזורים חסרי פרווה), התכווצויות שרירים בכל חלקי הגוף ̈ גפיים קרות, ו/או מכוסות בכוויות קור. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> שימו לב ! במצבים אלו יש להיוועץ מייד ברופא וטרינר, ירידה של חום גוף עד לכדי 36 מעלות צלסיוס .ניתנת לטיפול בנקל בכל מרפאה אולם אם תרד הטמפרטורה אל מתחת לכך מדובר בסכנת חיים ממשית. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מרבץ- איזור הרביצה / מנוחה / שינה של בעל החיים שברשותנו חייב להיות מוגן מרוח ומגשם, יבש חמים ומבודד, כדאי להגביה את מצע השינה מהרצפה הקרה ולרפדו היטב בשמיכות כדי שבעל החיים יוכל להתכרבל בהן, יש למנוע מצב בו יחדרו מים אל איזור השינה וירטיבו את המצע ולא בעל החיים יאלץ לישון על מצע רטוב וקר. בתוכים ובציפורים החיות בכלוב מחוץ לבית יש לדאוג לכסות שלושה צדדים של הכלוב ולמנוע חדירת רוח וגשם לכלוב, יש להציב בכלוב קופסאות קינון מרופדות ומקור חום חיצוני בעלי כנף הנמצאים בבית יש להרחיק מחלונות ורוח .כלובי מכרסמים יש להגביה מהרצפה לרפד היטב ולהרחיק מחלונות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מקור חום- כמובן שכל בעל חיים יהנה ממקור חום בחורף בדיוק כמו האדם, יש להקפיד על מקור חום בטיחותי ובה בעת יש לשים לב, קרבה גדולה מדי למקורות חימום עלולה לגרום לכוויות חמורות. כפי שהובהר , זוחלים אינם מסוגלים לשמור על חום גופם ולכן יש לדאוג למקור חום בטרריום (אבן חימום, מנורת חימום או חוטי חימום). מערכת העצבים הפריפריאלית בזוחלים אינה מפותחת כמו ביונקים וחיישני החום והכאב על פני העור אינם רגישים דיים להתריע על קרבה גדולה מדי למקור חום, לכן אלה אינם חשים בכוויה אלא כאשר היא מגיעה לעומק רקמות הגוף. הקפידו להשאיר לחיית המחמד (יונק, עוף או זוחל) מקום באיזור מחיה בו אליו יוכל להתרחק ממקור החום כאשר ירגיש בצורך, בזוחלים, הקפידו לחמם רק חצי מהטרריום ואת .החצי השני השאירו בטמפרטורת החדר חתולים נוטים לחפש מקור לחום חיצוני כאשר הינם מחוץ לבית, לא אחת חתולי רחוב כמו גם חתולי בית המסתובבים בחוץ מחפשים מחסה מפני הרוח, הקור והרטיבות בסביבת המנוע של כלי רכב חונים. התנהגות זו מסכנת אותם מאוד ובעת התנעת המנוע ותחילת הנסיעה הם עלולים להיפגע מחלקי המנוע הנעים כגון המאוורר או להידרס תחת גלגלי הרכב, מודעות והתנהגות מונעת מצידנו יצילו את חייהם. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כסות גוף טבעית ומלאכותית לא מומלץ לפגוע בכסות הגוף הטבעית של בעל החיים בחורף, פרווה ונוצות הם חלק חשוב במערך ההגנה של , .בעל החיים מפני קור ובהעדרן ההתמודדות עם ויסות חום הגוף לוקה בחסר וקשה בעלי חיים בעלי פרווה קצרה, בעלי חיים רזים ובעלי חיים בעלי רגישות מיוחדת לקור יהנו ממגוון המוצרים .הנלווים הקיימים בשוק כגון סוודרים, מעילים, ברדסים, כובעים ועוד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מזון מזון מהווה מקור לאנרגיה לפעילות מערכות הגוף, מזון איכותי וטוב יספק לחיית המחמד שברשותכם את כמות האנרגיה הדרושה כדי להתמודד כראוי עם שינויי הטמפרטורה עם החורף בארץ עמ׳ להתאים את כמות המזון .לחיית המחמד שלכם מומלץ להיוועץ ברופא הוטרינר. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מחלות החורף והקור מובילים במיקרים רבים לשתייה לא מספקת של חיות המחמד. במצבים של ירידה בתפקודי כליות , מחלות דרכי שתן מחלות לב ועוד, הדבר עלול להוביל להחמרה אקוטית של מצבים כרוניים, עידוד שתייה ובקרה על הכמויות בעצה אחת עם הרופא הוטרינר עשויות לאפשר ליותר חיות מחמד לעבור את החורף בשלום ולהקדים טיפול במידת הצורך. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לסיכום, חיות המחמד שלנו אינן חיית בר ארץ-ישראלית המסוגלת לשרוד בחוץ ללא עזרתנו, קראו היטב ויישמו .את הכתוב מעלה ונאחל לכם ולחיות המחמד שלכם חורף חם, נעים ובטוח. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> נכתב עי ד״ר עינב וד״ר מרום ארגון הרופאים הוטרינרים לחיות הבית בישראל. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 19 Jul 2022 09:32:30 GMT https://www.vet-holim.com/my-post46370c59 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/sneezing-reverse <div data-rss-type="text"> <p> <span> סוג עיטוש זה או נחירה מתרחש בעיקר בכלבים בראכיצפאלים (בעלי אף פחוס/גולגולת קצרה) אולם אנו נתקלים בלא מעט מקרים גם בכלבים דוליוצפאלים (בעלי אף ולסת מוארכים) בכל גיל, מין או גזע אחר הסיבה העיקרית או הראשונית איננה ידועה לחלוטין, אך נקשרת לרוב לאלרגיות, רגישויות/גירויים בדרכי הנשימה, דלקות בדרכי הנשימה העליונות ואפילו דלקות חניכיים וחלל הפה תוארו. חלק מהגורמים גם גוף זר או מסות באזורים האנטומיים הקשורים עלולים לגרום להתקפי עיטוש , אך אלו יהיו שונים לעיתים, ההתקף יבוא לאחר ריגוש של בעלי החיים ,משחק או פעילות גופנית . </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דרכי הנשימה במקרה זה כוללות את החך הרך, הסינוסים, מערות האף מפתח קנה הנשימה ודרכו עד לברונכים. תיאור התופעה: הכלב מנסה להוציא או לבלוע עודפי הפרשה (מוקוס/נזלת) הכלב לרוב יעמוד, רגליו ישרות , ראשו וצווארו מתוחים מעט קדימה והוא מושך/נוחר ארוכות באפו כך שנשמעים קולות שאיפה (נעירה) בתכיפות גבוהה. המופע עצמו נמשך זמן קצר (נמדד בשניות ) ובין לבין המופעים התנהגות הכלב נשארת רגילה לחלוטין. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>  כיצד לעצור את המופע או כפי שלרוב מכונה על ידי הבעלים כ - : ״ההתקף״ ניתן לגרות את הכלב לבלוע על ידי עיסוי עדין של הגרון, לעסות בעדינות את 2 צידי הנחיריים, למשוך בעדינות רבה את לשון הכלב, או להציע לו לשתות או לאכול משהו טעים, יש שמציעים לנשוף קלות על האף אם המופע בתדירות גבוהה, כדאי לגשת לווטרינר לבדיקה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> לעיתים הווטרינר ידגום הפרשות לתרבית ורגישות או ישקול מתן טיפול תרופתי של אנטיהיסטמינים בשילוב סטרואידים או ללא סטרואידים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> להקלה על הגודש או הגורם האלרגי לתופעה בשום אופן אין לתת תרופות על דעת עצמכם! זאת מכיוון שהמינונים והתרופות שונים מאוד בין אדם לכלב ואף אינם דומים למינונים כשל ילדים!! המתן עלול להחמיר את התופעות או לחלופין למסך את הסימפטומים-תסמינים שיכולים לעזור לוטרינר באבחון </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רצוי לשים לב במקרים בהם המופעים ארוכים וחוזרים על עצמם ללא הפסקה , או במידה וישנם מופעים נוספים כגון: הפרשות אף (בעלות צבע שונה, מוגלתיות או דמיות), ירידה בתאבון, שינוי במצב הרוח (דיכאון, חולשה (, קושי בנשימה (ריריות ולשון בצבע סגלגל אפרפר או לבנבן), שינויים ויזואליים במבנה האף-מסות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> במקרים אלו יש לתאם עם הווטרינר בדיקה מקיפה של חללי הפה והאף על מנת לשלול או לאבחן גוף זר , זיהום, דלקת או גידול ולקבל התוויה טיפולית בהתאם. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Tue, 19 Jul 2022 09:21:48 GMT https://www.vet-holim.com/sneezing-reverse thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-postad555a89 <div data-rss-type="text"> <p> <span> ארנבונים מבויתים מוחזקים ע"י האדם מזה אלפי שנים. בזמנים אלו שימשו הארנבונים בעיקר כמקור מזון ומקור לפרווה. בעת החדשה, בגלל נוחות גידולם ואופיים, הארנבונים משמשים כחיות מחמד וכחיות מעבדה. ישנו מספר רב של גזעי ארנבונים ומידי שנה מתקיימות ברחבי העולם תערוכות יופי לארנבונים. גזעי הארנבונים השונים נבדלים בגודלם, בצבעם, באופי הפרווה ובמבנה גופם </span> </p> <p> <span> הארנבונים הם בעלי חיים מאוד ידידותיים, משפחתיים וחביבים ומאוד מתאימים לגידול בבית עם ילדים ולשמש כחיית מחמד </span> </p> <p> <span> אורך החיים הממוצע של ארנבון הינו 6-8 שנים, משקל ארנבון בוגר נע בין 1-9 ק"ג, כתלות בגזע </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> תזונה: </span> </p> <p> <span> ארנבונים הם אוכלי עשב בעלי מערכת עיכול המאפשרת להם לצרוך חומרים מזינים ממגוון גדול של מקורות כגון עשבים, עלים, פרחים וירקות. אחד היסודות החשובים בגידול ארנבונים בריאים היא הקפדה על תזונה מאוזנת ונכונה </span> </p> <p> <span> :ישנם שלושה מרכיבים עיקריים בתזונה מאוזנת של ארנבונים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חציר- אחד המרכיבים החשובים ביותר בתזונת הארנבון, ויש לספק לו חציר טרי בכל עת, מגיל גמילה ועד סוף חייו. החציר מספק לארנבון ויטמינים מינרלים וחלבונים, סיבים המסייעים בפעולת העיכול, מגרים ללעיסה המאפשרת שיוף טבעי של השיניים ותחושת שובע. בנוסף, פעולת הלעיסה חשובה לרווחתו של הארנבון ומספקת לו פעילות מהנה. </span> </p> <p> <span> מזון מרוכז- כופתיות או תערובת. הכופתיות אמורות להוות חלק קטן מתזונת הארנבון. בהינתן בכמות גדולה מדי, כופתיות עלולות לגרום להשמנה ובעיות בריאותיות נוספות. </span> </p> <p> <span> ירקות ירוקים- יש לספק לארנבון ירקות ירוקים טריים מדי יום, בכמות שלא תעלה על ספל דחוס אחד לכל קילו משקל גוף, מחולק לשתי מנות ביום. הירקות האידיאלים הם ירקות עלים ירוקים כהים. כמה דוגמאות לעלים שאפשר להציע: עלי גזר, חסה ערבית, רוקט, עלי בייבי, לפת, כרוב, מנטה, בזיליקום, שמיר. </span> </p> <p> <span> בעת הגשת מזון חדש יש לתת כמות קטנה ולעקוב אחרי ההשפעות. אם ירק מסוים מתגלה כגורם לגללים רכים, יש להוציאו מהתפריט </span> </p> <p> <span> יש לזכור לרחוץ היטב במים וסבון את כל הירקות לפני ההגשה </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מים- יש לספק לארנבונים מים טריים ונקיים בכל עת. כלי מים קטן מדי המונח על רצפת הכלוב עלול להישפך בקלות, להתלכלך ולהזדהם. העדיפו בקבוק הגשה או כלי מים המוצמד לדופן הכלוב. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> סביבת מחיה: </span> </p> <p> <span> פעילות גופנית הינה חלק חשוב בחייו של ארנבונים, ותורמת לבריאותם הנפשית והפיזית. מכיוון שכך, יש לאפשר </span> </p> <p> <span> לארנבונים לצאת מתוך הכלוב שלהם לעיתים קרובות . </span> </p> <p> <span> הכלוב צריך לשמש לארנבון כבית בחלק מהיום, או שהוא יכול להיות פתוח ומוצב בתוך שטח המחיה ולשמש לארנבון כמקום הגנה ומנוחה. יש למקם את הכלוב במקום קריר ומאוורר על מנת למנוע מחלות בדרכי הנשימה. הטמפרטורה האידיאלית לגידול ארנבונים נעה בין 16-22 מעלות. בטמפרטורות גבוהות מדי ניתן לראות את הארנבונים מרירים ומפרישים הפרשה שקופה מהאף. בסביבה לחה וחמה, סכנת מכת חום היא ממשית </span> </p> <p> <span> כאשר נותנים לארנב לשוטט באופן חופשי בבית יש להשגיח עליהם מאחר והם עלולים לכרסם חוטי חשמל, שטיחים ורהיטים. אם הארנב מוחזק באופן תמידי חופשי בבית, יש לבנות לו מקומות מסתור ומנוחה- קופסאות הפוכות עם חור כניסה, צינורות רחבים וכו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הרמת ארנבונים: </span> </p> <p> <span> ישנן מספר שיטות להרמת ארנבונים, תלוי בגודלם ובמזגם. הדבר החשוב ביותר שיש לזכור הוא שתמיד יש לתמוך בפלג גופם האחורי על מנת למנוע מצב שבו הארנבון בועט אחורנית בחוזקה, משום שבמצב כזה עלול להיגרם שבר בעמוד השדרה, שיתוק בלתי הפיך של פלג הגוף האחורי, ובדרך כלל, גם המתת חסד </span> </p> <p> <span> לעולם אין להרים ארנבונים באמצעות משיכה באוזניהם. יש לחפון את עודף העור בעורפם (בדומה להרמת חתול) או לאחוז סביב בית החזה ביד אחת, ולתמוך בפלג הגוף האחורי ביד השניה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> רבייה: </span> </p> <p> <span> בגרות מינית חלה בגיל 4-6 חודשים. גזעים קטנים מתבגרים מהר יותר. אין לארנבונים מחזורי יחום מוגדרים אלא תקופה ממושכת של ייחום כאשר הביוץ מושרה ע"י זיווג, כלומר הביוץ יתרחש רק לאחר זיווג עם זכר. ההיריון נמשך 30-33 יום בדרך כלל. אבחון הריון אפשרי בערך שבועיים לאחר ההפריה – ע"י מישוש קפדני של הבטן או ע"י בדיקת אולטרסאונד. בשבוע האחרון להריון מתפתחים העטינים בצורה מוגברת אך יצור החלב חל בדרך כלל רק לאחר ההמלטה. הנקבה בונה "קן" לצאצאים העשוי בחלקו מפרווה מצווארה (תלישת פרווה והתקרחות בצוואר - נורמלית בסוף הריון). כדאי להכניס לכלוב בזמן ההריון תא המלטה שישמש את האם והצאצאים-למשל קופסת נעליים או עציץ גדול הפוך. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בעיות בריאותיות שכיחות: </span> </p> <p> <span> בעיות שיניים: הסימנים הראשונים לבעיות פה ולסת בארנבונים הם: ירידה באכילה, אכילה סלקטיבית (העדפת מזונות רכים), ריור מוגבר וחריקת שיניים. בהמשך עלול הארנבון לאבד ממשקלו, וללא טיפול מתאים יגיע לבסוף למצב של רזון קיצוני וחולשה. </span> </p> <p> <span> חוסר תאבון: לארנבון בריא יש תאבון מפותח. אם שמתם לב לשינוי בהרגלי האכילה של הארנבון שלכם, יש להתייחס בהתאם. אם בנוסף לחוסר התיאבון מופיעים גם חולשה ודיכאון, המצב מוגדר כחירומי והארנבון צריך להילקח לבדיקה רפואית ללא דיחוי. יתכן שמדובר בהרעלה או חסימת מעיים, בעיקר אם הארנבון אינו מייצר צואה </span> </p> <p> <span> מחלות נשימה: דלקת של מערכת הנשימה העליונה הינה מחלה נפוצה מאוד. המחלה מאופיינת בהתעטשויות תכופות, קשיי נשימה, נזלת, דימוע יתר, חום וחוסר תיאבון. במקרה של דחייה או אי טיפול, הדלקת עלולה להתפשט גם לריאות. יש להיוועץ עם הווטרינר המטפל בכל הופעה של סימנים אלה. </span> </p> <p> <span> מחלות עור: מחלות עור בארנבים נגרמות בעיקר ע"י פרזיטים למיניהם כגון פרעושים, קרדיות, כינים וזבובים. דלקות עור עלולות להיגרם גם ע"י חיידקים, וירוסים ופטריות. בכל המקרים הסימנים הם גירוד מתמיד, פצעים בעור, נשירת פרווה, דלקות אוזניים ופצעי רימות בעור עצמו. ארנבים רגישים מאוד למחלות אלו וחייהם אף עלולים להיות בסכנה אם לא מטופלים בזמן במידה וחלו. הפרעושים עלולים לגרום לגרד ולהעברת תולעים הן בארנבונים, הן בבעלי חיים אחרים והן באנשים. יש לשים לב, פרונטליין, שהוא אחד התכשירים הפופולריים להדברת פרעושים בכלבים וחתולים- רעיל מאד לארנבונים! יש להשתמש בתכשירים כגון אדוונטג' או רבולושן. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מחלות מערכת השתן: שתן נורמלי של ארנבונים נע בצבעו בין צהוב לכתום אדום. השתן יכול להיות צלול או עכור, בעל משקע לבנבן, עדות להפרשת סידן עודף מהגוף דרך הכליות. סימני מחלות בדרכי השתן- דם בשתן, קושי במתן שתן, השתנה תכופה או חוסר יכולת מוחלט להשתין. רוב מחלות דרכי השתן יכולות להימנע ע"י הגשת ירקות ירוקים המכילים הרבה מים באופן יומי, ובשמירה על אספקת מים טריים זמינים לארנבונים בכל עת. </span> </p> <p> <span> גידול סרטני ממאיר של הרחם: גידול ממאיר נפוץ שמופיע בנקבות לא מעוקרות מעל גיל שנתיים. נמנע לחלוטין ע"י עיקור בגיל צעיר- 4-6 חודשים. </span> </p> <p> <span> התנהגות אגרסיבית אצל זכרים לא מסורסים: עשויה להתפתח בגיל 8-18 חודשים בנוסף לסימון אזורים עם שתן. מניעה ע"י סירוס בגיל צעיר - 4-6 חודשים. </span> </p> <p> <span> טיפולים תקופתיים: לארנבונים אין חיסונים מומלצים, אולם רצוי להקפיד על מתן טיפול מונע כנגד סקביאס אחת לשלושה חודשים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 19 Jul 2022 09:03:01 GMT https://www.vet-holim.com/my-postad555a89 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-post0fdb6189 <div data-rss-type="text"> <p> <span> תולעת הפארק היא טפיל נפוץ שמסכן את חייהם של כלבים בישראל. שמה הלטיני הוא: ספירוצרקה לופי Spirocerca lupi. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> היכן אפשר להדבק בתולעת הפארק? </span> </p> <p> <span> התולעת התגלתה בשנות ה80 בישראל באזור שסביב הפארק הלאומי שברמת-גן, ומכאן הכינוי העממי שלה. מאז התולעת נתגלתה בכל אזורי הארץ, מצפון ועד דרום. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כיצד נדבקים בתולעת הפארק? </span> </p> <p> <span> כלבים פוגשים בטיולים היומיים חומרים אורגנים שונים שהם אוכלים בשמחה (שאריות מזון, פגרים של ציפורים או מכרסמים קטנים, צואת כלבים וחתולים). גם חיפושיות זבל מחפשות מזון ולעיתים נבלעות ע"י כלב בטעות. אם החיפושית נגועה בתולעת הפארק- הכלב נדבק. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בגופן של חלק מחיפושיות הזבל יש זחלים מיקרוסקופיים של תולעת הפארק. הזחלים משתחררים, בתהליך העיכול, בקיבתו של הכלב ומשם מתחילים נדידה. הם נודדים אל כלי הדם הגדול ביותר בגוף, אבי-העורקים. משם הם ממשיכים לנדוד אל דופן הוושט (צינור הבליעה) ושם הם מתפתחים והופכים לתולעים בוגרות. התולעים הבוגרות שחיות בדופן הוושט גורמות להיווצרות של גוש עגול שבט הן חיות (מעין סוג של "קן"), גוש זה נקרא גרנולומה. התולעים מטילות ביצים המופרשות לחלל הושט, ומשם דרך צינור העיכול החוצה, אל הסביבה בצואה או בקיא וכך נמשך מעגל ההדבקה. לעיתים קורה שהתולעים הבוגרות "טועות בדרכן" ובמקום להגיע אל הוושט הן מגיעות לאיברים אחרים ככגון קנה הנשימה, קרום הריאות, קיבה, כליות, מעטפת השרירים, מתחת לעור, חוט השדרה ומחרבות בדרכן את הרקמות בהן הן עוברות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> תסמינים של תולעת הפארק </span> </p> <p> <span> כלבים רבים שנדבקו בטפיל לא מראים תסמינים חיצוניים עד שהנזק רב. התסמינים מגוונים ולא ייחודיים, והם תלויים בשלב המחלה ובמסלול הנדידה שנקטו התולעים: במסלול הנדידה הקלאסי התסמינים מופיעים בעקבות היווצרות הגרנולומות בוושט וכוללים הקאות חוזרות ונשנות, פליטות, שיעול, קשיי בליעה, הפרשת ריר ושיעולים. במשך הזמן, הגרנולומות אף נוטות לעבור התמרה סרטנית. במסלולים חלופיים ייווצר נזק לרקמות בהן הייתה נדידה, למשקל קרע של כלי דם שעלול להוביל לדימום פתאומי וקטלני או נזק לחוט השדרה העלול לגרום לשיתוק. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כיצד מאבחנים שכלב נגוע בתולעת הפארק? </span> </p> <p> <span> מעבר לתסמינים החיצוניים והיסטוריה (ברוב המוחלט של המקרים מדובר בכלב שלא מטופל באופן שגרתי נגד תולעת הפארק) קיימות שלוש דרכים עיקריות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בדיקת צואה: המטרה היא למצוא ביצים ייחודיות של תולעת הפארק בצואה. יתרונה של בדיקה זו היא בכך שהיא זולה יחסית ולא מעיקה על הכלב. חסרונה הוא בכך שהביצים לא מופרשות אל הצואה באופן קבוע ולכן אם לא נראו ביצים בצואה, זה עדיין לא מוכיח שהכלב לא נושא וסובל מתולעת הפארק. מצד שני, ברגע שנצפו ביצים של תולעת הפארק בצואה של כלב, 100% שהוא נושא את הטפיל. </span> </p> <p> <span> בדיקה אנדוסקופית: החדרת אנדוסקופ אל תוך צינור הבליעה והקיבה של הכלב מאפשרת את מציאת הגרנולומות האופייניות והאבחון הוא חד משמעי. בדיקה זו דורשת הרדמה כללית ועלותה גבוהה יותר מאשר בדיקת הצואה </span> </p> <p> <span> צילום בית חזה: לעיתים מבצעים צילומי רנטגן כדי לבדוק נזק אפשרי לעמוד השדרה, ושט, ריאות, כלי דם גדולים ועוד. צילום רנטגן של בית החזה יכול לעזור במקרים מתקדמים באבחון של גרנולומה בבית החזה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מה עושים אם הכלב נדבק בתולעת הפארק? </span> </p> <p> <span> הכלב יטופל בחומר שמשמיד את התולעים והזחלים במינון גבוה ובתדירות גבוהה. ישנם מספר חומרים אפשריים, לבחירת הווטרינר/ית. במקביל יש לתת לכלב טיפול תומך וספציפי בהתאם לתסמינים מהם הוא סובל. במקרים מסוימים יש צורך בניתוח כדי לתקן את הנזק שנעשה ע"י התולעת. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כיצד אפשר למנוע הדבקה בתולעת הפארק הקטלנית? </span> </p> <p> <span> כיום מקובל להזריק לכל כלב מגיל 4 חודשים ומעלה תרופה שהורגת את הטפיל. הטיפול ניתן פעם בחודש עד שלושה חודשים, במינון מניעתי, שמחושב לפי משקלו של הכלב. במקביל מומלץ להגן על הכלב בעזרת זמם (מחסום פה) שימנע ממנו מלנשנש בזמן הטיול ולהידבק. בנוסף, חשוב שכל בעלי הכלבים יאספו את צואת כלבם בזמן הטיול, למען כלבים אחרים והולכי רגל. הוטרינר/ית המטפל/ת ימליצו על התדירות עפ"י הנגיעות באזור המגורים ואופי הכלב. חשוב לשים לב שכלבים ממשפחת הקולי (למשל: בורדר קולי, רועה אוסטרלי, קולי, שלטי, בוב טייל ועוד) עלולים להיות רגישים לחומר שמוזרק בשגרה כנגד תולעת הפארק. כלבים מגזעים אלה וכלבים המעורבים עימם יכולים לעבור בדיקה גנטית כדי לוודא שאינם רגישים לחומר (מוטציה בגן או חילופים אפשר לבח </span> </p> <p> <span> חשוב לשים לב שכלבים ממשפחת הקולי (למשל: בורדר קולי, רועה אוסטרלי, קולי, שלטי, בוב טייל ועוד) עלולים להיות רגישים לחומר שמוזרק בשגרה כנגד תולעת הפארק. כלבים מגזעים אלה וכלבים המעורבים עימם יכולים לעבור בדיקה גנטית כדי לוודא שאינם רגישים לחומר (מוטציה בגןMDR1 ). </span> </p> <p> <span> .או לחליפין אפשר לבחור בשיטות שונות למניעת המחלה (זמם על פיו של הכלב בכל טיול וכו'). </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Tue, 19 Jul 2022 09:00:21 GMT https://www.vet-holim.com/my-post0fdb6189 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-postbd24e6a4 <div data-rss-type="text"> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מחלת ״שעלת המכלאות״ בכלבים או בשמותיה הנוספים </span> </p> <p> <span> Kennel Cough/ Infectious Tracheobronchitis </span> </p> <p> <span> ד״ר חיליק מרום / ארגון הרופאים הוטרינריים לחיות הבית בישראל </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ?מה זה שעלת וממה היא נובעת </span> </p> <p> <span> שעלת הינה מחלה זיהומית של דרכי הנשימה העליונות בכלבים, כלומר היא מערבת בעיקר את רירית קנה הנשימה והברונכים-הסימפונות ובנוסף לעיתים גם את ריריות חללי האף והנזו-פארינקס </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> שעלת המכלאות הינה קומפלקס תחלואתי, כלומר מופע של לפחות שני מחוללי מחלה, האחד נגיפי - ויראלי אשר יכול להיגרם ממס׳ נגיפים שונים בודדים או יחדיו (פאראינפולואנזה - נגיף השפעת, ריאו-וירוס, אדנו-וירוס והרפס-וירוס) והשני חיידקי - בקטריאלי - בורדטלה ברונכוספטיקה ו/או מיקופלזמה </span> </p> <p> <span> המחלה נחשבת כמדבקת ביותר בין כלבים (אך איננה מדבקת לבני אדם) מאחר ומחוללי המחלה מופצים לסביבת הכלב החולה ברסס הטיפתי של השיעול ו/או העיטוש שלו ויכולים לשרוד זמן לא מבוטל בסביבה, על גבי בגדים, כלי מזון ושתייה, ריהוט, קירות, צעצועים, מיטות כלבים ועוד </span> </p> <p> <span> מרגע החשיפה למחלה וההדבקות בה ועד תחילת הופעת התסמינים הקליניים, יחלפו בד״כ 5-7 ימים </span> </p> <p> <span> כלב שחלה נחשב כמי ש״איננו מדבק״ כשבוע לאחר סיום התסמינים המאפיינים </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ?אז מהם התסמינים הקליניים המאפיינים </span> </p> <p> <span> אלו משתנים בין המופעים השונים, הנגיפי והקומפלקסי-החיידקי ומשתנים בחומרתם בהילקח בחשבון גורמים נוספים- סביבתיים, גיל וגזע בעה״ח, משקל עודף, מחלות רקע ועוד </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כאשר המחלה הינה במופע הנגיפי ״בלבד״, ללא מעורבות חיידקית, נבחין לרוב במופע קל בלבד של שיעול יבש ״סטרידור״, טורדני ותכוף (ברונכיטיס בדומה לחולי אסתמה), שבסיומו בד״כ כיחכוח רב ונסיונות פליטה של קצף לבן , רבים מבעלי הכלבים פונים אלינו עם חשש ובתלונה ״שמשהו נתקע בגרון״ מאחר והמופע נראה מאוד דומה </span> </p> <p> <span> כאשר מחולל המחלה הינו הקומפלקס, כלומר זיהום נגיפי בתוספת הזיהום החיידקי המופע הקליני חמור יותר ועלולים להיות גם תסמיני משנה זיהומיים כמו הפרשות מהאף ומהעיניים, ירידה בתיאבון ובפעילות הגופנית, חולשה כללית ו״חוסר בתקשורת ובעניין״ (אפתיה) ועלייה בחום הגוף של הכלב. אחוז מסויים מהכלבים עלולים לפתח סיבוכים נוספים ודלקת ריאות באם לא מטופלים כראוי ובזמן או בשל גורמי רקע שונים ו/או מערכת חיסונית ירודה המתקשה להלחם במחוללי המחלה </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ?אם אני חושד שהכלב שלי נדבק, איך מאבחנים שעלת והאם היא קשורה למחלת השעלת בילדים </span> </p> <p> <span> אבחון המחלה מתבצע על בסיס הסימנים הקליניים והרקע למחלה, כמו גם על שלילת מופעים אחרים </span> </p> <p> <span> ההיסטוריה המחשידה הינה קרבה/חשיפה לכלב חולה, שהייה בפנסיון או הסגר, אימוץ כלב ממכלאה, ביקורים תכופים בגינת כלבים ומגע עם כלבים אחרים וכו' ובעצם, כמעט כל פעילות חברתית בחוץ עפ הכלב), השימוש והסיוע בבדיקות מעבדה ובאמצעי הדמייה על מנת לשלול מחלות/מופעים אחרים מסייע לבסס את האבחנה כי אכן הכלב נדבק בשעלת מכלאות ולא סובל מהליך זיהומי או פתולוגי ו/או לדוגמה מגוף זר/חסימה בוושט או בדרכי הנשימה. </span> </p> <p> <span> למרות המופע הקליני הדומה אין כל קשר בין מחלת השעלת בילדים ובין המחלה בכלבים ושעלת איננה ״זואונוטית״, כלומר איננה מידבקת מכלב לאדם </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ?אם הכלב שלי נדבק, מה הטיפול למחלה </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כמו מחלות רבות אחרות, במופע הקל של שעלת המכלאות זוהי מחלה המוגדרת - Self limiting diseas, כלומר, מחלה, שבאם איננה מסתבכת או מתפתחת, היא מסתיימת מעצמה ללא מעורבות טיפולית לאחר כשבועיים עד שלושה. כאשר יש חשד או איבחון המאשש זיהום חיידקי, יש להתאים בהקדם טיפול אנטיביוטי וטיפולים נוספים על פי חומרת המחלה ופגיעתה בתפקוד הכלב </span> </p> <p> <span> במידה ואין הקלה ושיפור לאחר מס׳ ימי טיפול באנטיביוטיקה יש מקום להמשך בירור מעמיק באם אכן מדובר בשעלת המכלאות או במחוללי תחלואה/לקויים אחרים בעלי מופע קליני דומה </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ?איך אני יכול/ה להגן על הכלב שלי ומהן דרכי המניעה </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> :רפואה מונעת הינה הרפואה הנכונה והיעילה ביותר גם כנגד הדבקות בשעלת המכלאות ולפיכך יש לנקוט במספר צעדים </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> יש להקפיד על חיסון המשושה השנתי באופן סדיר- שכן הוא מייצר חיסוניות כנגד הדבקות בנגיפי השפעת, והאדנו ומצמם סיכוני הדבקה וחומרת מחלה </span> </p> <p> <span> פעמיים בשנה, כשבועיים לפני עונות המעבר בהן שכיחה המחלה (אביב וסתיו) או לפני כניסה לפנסיון מומלץ לחסן את הכלב בתרכיב ייעודי כנגד שעלת המכלאות (ניתן בטיפות אל תוך הנחיריים או בהזרקה ! ) לכלבים מגזעים פחוסי אף-ברכיצפאליים (שיצו, פאג, קאולייר קינג צ’ארלס וכיוצב) או כלבים עם מחלות לב-ריאה ברקע ההמלצה לחסן חשובה יותר שכן נזקי המשנה של שעלת בגזעים אלו עלולה להיות חמורה ובלתי הפיכה (לדוגמא קרע-זליגתי בסרפעת ועוד) </span> </p> <p> <span>  יש להמנע ממגע עם כלבים חולים או לא מחוסנים כיאות (ממש כמו ילדים בגן הילדים) ולהשתדל לאפשר משחק עם כלבים מאותה ״הקפסולה״ בלבד בגינת הכלבים </span> </p> <p> <span> לסיכום: שעלת היא מחלה שעשוייה לסכן את הכלבים שלנו והיא ברת מניעה באמצעות חיסונים ובעלות אחראית </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Tue, 19 Jul 2022 06:53:37 GMT https://www.vet-holim.com/my-postbd24e6a4 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-post02058f05 <div data-rss-type="text"> <p> <span> המחלה הנגרמת מהטפיל הינה כה נפוצה ואנו נתקלים בה בשכיחות גבוהה. </span> </p> <p> <span> מופע החתולים משתנה, הם נראים חלשים יותר, תשושים, בררנים באכילה והבעלים מדווחים על ״דיכאון״ ובעיקר על ״עייפות״. </span> </p> <p> <span> קבעתם תור לבדיקה אצל הרופא הוטרינר ואבחנו שחתולכם הסובל מהמופע הקליני שתואר, נגרם עי טפיל דם. אז בעצם במה מדובר, איך </span> </p> <p> <span> זה קרה ומה עושים עכשיו? </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חיידק המיקופלזמה (מיקופלזמה המופליס Mycoplasma Hemophiis ) או המוברטונלה ( שם הטפיל משתנה עי החוקרים והקלינאים מדי כמה שנים, ועל כן חלק מהוטרינרים ישתמשו בשם האחד, וחלקם בשני) הינו טפיל דם מיקרוסקופי, הפוגע בכדוריות הדם האדומות. הטפיל נפוץ ביותר, וחתולים רבים הינם נשאים שלו ואינם מראים תסמיני מחלה. אחרים בהם ישנה התפרצות קלינית יציגו את תסמיני המחלה שתיארנו למעלה, אלו עשויים להיות ממופע קל בלבד עד מופע קשה ביותר.​ </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> המופע הקליני/ התסמינים האופייניים למחלה: </span> </p> <p> <span> <span>   </span> </span> </p> <p> <span> התסמין הקליני או ״המופע״ הבולט ביותר בד״כ , אם כי איננו מופיע בכל המקרים, הינו חום גוף גבוה. בחתולים עלייה בחום הגוף תתבטא לרוב בחולשה, ירידה מובהקת בתיאבון ( אנורקסיה ) והתנהלות שאיננה תואמת את רמת הפעילות השגרתית של החתול - חתול פעיל יראה לפתע חלש, בעל תגובות איטיות ומדוכא. במרכז הרפואי יבדקו ערכים שונים ובהם ימדד חום גוף לרוב גבוה מהנורמה לחתול, מעל 40 מעלות צלזיוס (חום נורמלי נורמלי בחתולים הינו 38.0-39.2 מעלות צלזיוס). כמו כן הרופא הוטרינר, בבדיקה הקלינית ינסה להעריך ולאתר ריריות חיוורות, חזרה ורידית, הגדלה של קשרי הלימפה, התייבשות ועדות ל ״צהבת״ ועוד. בספירת הדם שחשוב מאוד שתתבצע ניתן יהיה להבחין בשינויים בפרמטרים הנמדדים ובעיקר באנמיה בדרגות חומרה שונות. במקרים רבים של נגיעות ניתן לזהות את הטפילים עצמם על פני כדוריות הדם האדומות במשטח דם מקרוסקופי שנצבע במיוחד לשם כך. </span> </p> <p> <span>   </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הליך המחלה והאופן בו הטפיל פוגע בחתולים: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מנגנון ההדבקה של הטפיל לא מובן עדיין לחלוטין, אך ככל הנראה עיקרו בהעברה המתרחשת בעקבות עקיצות של פרעושים. ניתן לקשר בין נגיעות חמורה בפרעושים לבין המחלה. בנוסף מתקיימות ככל הנראה הדבקות מחתול לחתול דרך נשיכות ושריטות. </span> </p> <p> <span> החיידק שמתמקם על פני דופן כדוריות הדם האדומות גורם למערכת החיסון, שתפקידה לאתר, לזהות ולטפל ב'פולשים', לזהות את החיידק, ובניסיון להשמיד את הזיהום, לתקוף ולהשמיד גם את כדוריות הדם האדומות. ההרס במרכיב העיקרי של הדם מוביל לאנמיה, לעיתים אף לאנמיה חמורה. בנוסף, החומרים המשתחררים עקב ההרס של תאי הדם (תוצרי פירוק הדם) מצטברים בגוף, ואלו גורמים להופעת ה״צהבת״. כאן חשוב להבהיר כי אין המדובר במחלת הצהבת הנגיפית המוכרת באדם, כי אם בתסמין - הצטברות בדם וברקמות של החומר בילירובין, המופרש במהלך הרס של תאי הדם האדומים, והוא בעל גוון צהבהב המשפיע על מופע הריריות בעיקר. </span> </p> <p> <span> חתול אשר נדבק בחיידק עשוי להראות סימני מחלה זאת כתלות במצבו הגופני הראשוני, בגילו ותפקוד מערכת החיסון שלו. בחלק מהחתולים יהיה מאגר תמידי של החיידק ברמה נמוכה בדם, במופע תת-קליני, כלומר מבלי לגרום לתסמיני המחלה. חתול שכזה עשוי לחיות כל חייו מבלי להציג סימנים שיעידו כי נדבק במיקופלזמה, אך עלול להמשיך ולהוות מאגר ומקור להדבקה עבור חתולים אחרים (באופנים שצוינו קודם). באם אותו חתול נקלע למצב של ירידה זמנית בתפקוד המערכת החיסונית, החיידק עלול להתרבות בדם, והדבר יתבטא בהופעת התסמינים.  התפרצות שכזאת עשויה להיות שניונית לעקה אקסוגנית (ממקור חיצוני ) כלומר אירוע המייצר סטרס, כמו: העדרות ממושכת של הבעלים, מעבר דירה, חיית מחמד חדשה או תינוק חדש בבית ועוד, או לחלופין כתוצאה ממקור אנדוגני כמו מחלה אחרת, פציעה או דיכוי חיסוני. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הטיפול הרפואי בחתול הסובל ממיקופלזמה: </span> </p> <p> <span> הטיפול המכלולי בחתול בעיקרו טיפול תרופתי וטיפול תומך מתקן. </span> </p> <p> <span> לצורך הטיפול כנגד החיידק עצמו מונפקת אנטיביוטיקה מקבוצת הטטרהציקלינים בשם דוקסילין. לרוב זו ניתנת בהכנת סירופ וטרינרי פעם או פעמיים ביום במתן פומי.  נציין כי גם טיפול אנטיביוטי ארוך טווח אינו בהכרח מוביל להשמדה מוחלטת של החיידק בדם החתול. לכן מטרת הטיפול התרופתי במצבים אלו הינה השבת החיידק שבדם למצבו הלא פעיל, והובלה לאיזון שבו הנגיעות נמוכה ואינה גורמת לתסמינים קליניים. משיקולים אלו ניתן לרוב הטיפול למשך 10-14 ימים </span> </p> <p> <span> כפי שצוין, במרבית המקרים יגיע החתול לבדיקה ואבחנה כאשר הוא כבר חולה ובמצב גופני ירוד. במצבים אלו חשוב, בנוסף על הטיפול כנגד הטפיל , להעניק טיפול תומך. טיפול שכזה הינו מכלול של מתן עירוי נוזלים, וטיפול תרופתי מקיף. במקרים רבים, החתול עשוי לסבול מאנמיה מסכנת חיים, ויזדקק לעירוי דם מלא או מוצרי דם אחרים אשר קיימים אצלנו דרך קבע. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> התנהגות מונעת לצמצום החשיפה וההדבקה של החתול במיקופלזמה: </span> </p> <p> <span> המוברטונלה או מיקופלזמה הינו טפיל נפוץ ביותר, קשה למנוע הדבקה בצורה מוחלטת . עם זאת, טיפולים סדירים כנגד פרעושים במהלך כל השנה (גם בחודשי החורף) טיפול מלווה כנגד תולעים וכן סרוס ועיקור למניעת ״שוטטות״ חתולים לצורכי רבייה וצמצום המריבות שביניהם, יקטינו את הסיכונים והסיכויים להדבקה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מומלץ לפנות לצוות המרכז הרפואי עם כל שינוי התנהגותי של החתול ולזכור שלא כולם מציגים מופע קליני אחיד </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 18 Jul 2022 13:19:00 GMT https://www.vet-holim.com/my-post02058f05 thumbnail main image https://www.vet-holim.com/my-post <div data-rss-type="text"> <p> <span> כלבלבת היא מחלה ויראלית מסוכנת, שסופה במקרים רבים מוות לאחר ייסורים. בשנים עברו המחלה הייתה יחסית לא שכיחה בזכות הכנסת חיסון הכלבלבת למשטר החיסונים השגרתי של כל גור וכלב בוגר. עם זאת בשנים האחרונות נראה כי ישנה מגמת עליה בהמצאות המחלה וקיימת סכנה ממשית למגיפה, כנראה הודות לשינויים והתאמות שווירוס הכלבלבת כמו וירוסים רבים אחרים עושה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> דרכי הדבקה: </span> </p> <p> <span> וירוס הכלבלבת מדביק מינים שונים של בעלי חיים, החל מכלבי בית, כלבי ים ועד חמוסים ופרימטים שונים. הגילאים הרגישים להדבקה הם בעיקר 3-6 חודשים כאשר רמת הנוגדנים שקיבלו הגורים מהאם בזמן ההנקה מתחילה לרדת (כמובן שגורים שלא ינקו כלל נמצאים בסיכון רב יותר), עם זאת גם כלבים בוגרים יכולים להידבק. תדירות מקרי הכלבלבת עולה בימות החורף, כנראה בשל שרידותו הטובה יותר בסביבה בטמפרטורות נמוכות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מופע המחלה: </span> </p> <p> <span> הדבקה במחלה נעשית דרך מערכת הנשימה או במגע עם הפרשות שתן, צואה, רוק או נוזל לחמית העין. זמן דגירה משבוע עד שישה שבועות, לאחר 3-6 ימים מהדבקה עלית חם הגוף מגיעה לשיאה וניתן יהיה להבחין בירידה בתאבון, דיכאון יתכנו כבר מעט הפרשות מהאף או העיניים. מכאן חומרת הסימנים תלויה בגיל החיה, אלימות הווירוס ויכולת התנגודת החיסונית של החיה:תגובה חיסונית חזקה יכולה להתגבר על הווירוס ובזה נגמר העניין. תגובה חיסונית חלשה תאפשר לווירוס כשהעדפותיו הם תאי אפיתל במערכת הנשימה, מערכת העיכול וכן מערכת העצבים המרכזית, עדשת העין ולעיתים בעור. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בשלב זה סימני המחלה הראשוניים נעלמים ומתחילים סימני מחלה המבטאים את-הרס מערכת העצבים המרכזית ע"י הוירוס-סימני מערכת נשימה המתבטאים בהפרשה מוגלתית מהאף, שיעול, וקשיי שימה עד דלקת ריאות-במערכת העיכול נראה שלשולים והקאות ובעור נראה פצעונים או כפות רגליים ואף סדוק. כמו כן, הווירוס פוגע בשכבת האמייל שעל השן, הנזק מתבטא בעיקר בגורים כששכבה זו בתהליכי היווצרות, וכבוגרים לאחר סיום צמיחת השיניים ניתן לראות חסר בשכבה המכסה את השן כשהיא פגומה וחלקית. סימני מערכת העצבים יגיעו בערך לאחר 20 יום מהדבקה ויתבטאו בסימנים כגון סיבוב הכלב סביב עצמו, הטיית ראש קבועה, תזוזת אישונים מצד לצד, שיתוק חלקי או מלא, פירקוסים ואף הזיות. קיימים סימנים עצביים נוספים המאוד אופייניים למחלת הכלבלבת ובהופיעם מקדמים אותנו לקראת אבחנה, סימנים אלו כוללים פירכוסים שאחריהם תנועות לשון כמו לעיסת מסטיק, עוויתות בלתי פוסקות בכל הגוף ובעיקר של העפעפיים. במצב שכזה מוות צפוי תוך 2-4 שבועות מהדבקה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אם בכל זאת הצליחה החיה להתגבר על המחלה בשלביה הקליניים, סיכוי רב שהנזק העצבי אינו הפיך והסימנים שהופיעו ישארו לתמיד. חלק מהסימנים וביניהם הסימנים העוריים והשיניים יישארו בכלבים ששרדו הדבקה תת קלינית (כלומר שאינה נראית לעין). הדבקה שהופכת כרונית, נדירה יחסית אך אופיינית לכלבים מחוסנים, יכולה להתפתח לאט ולהתבטא בסימנים עצביים מגוונים בגיל מאוחר. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אבחון: </span> </p> <p> <span> אבחון חד משמעי של וירוס הכלבלבת הינו בעייתי, ונעשה ע"י זיהוי אנטיגן (סמנים על הווירוס עצמו) בדרכים שונות. זיהוי האנטיגן יכול להיעשות ע"י דגימה של רקמות והפרשות שונות של הגוף, אך קיימת בעיתיות שכן למקומות שקל לדגום מהם, הווירוס לא מגיע אלא בשלבים יחסית מאוחרים ולמקומות שקשה לדגום מהם, ויש צורך בתהליך פולשני-שיטת האבחון המעבדתית לוקחת יותר זמן. נוכחות חיסון מקשה על איתור המחלה בשיטות מסוימות, אי מציאת המחלה אינה שוללת אותה ושלילה מוחלטת תיתכן רק בנתיחה לאחר המוות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> טיפול: </span> </p> <p> <span> כמו במחלות ווירליות רבות נזק רב המתבטא בסימנים הקליניים המאפיינים מחלה, הוא תוצאה של חיידקים (לא רק של הווירוס), כגורם שניוני המנצל את פגיעות הגוף ולכן, כמו במחלות וויראליות רבות, הטיפול בכלבלבת הוא טיפול תומך המתמקד בסימנים הקליניים ומשלב טיפול אנטיביוטי, מתן נוזלים, הקלה על כאבים וקשיי נשימה ועוד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מניעה: </span> </p> <p> <span> מניעה-קודם כל ע"י חיסון, אך חשוב לא לחסן כלב עם דיכוי חיסוני או שיש סיכוי שמערכת החיסון שלו אינה במיטבה, למשל מיד אחרי מחלה. שלב שני במניעה הוא בידוד ולכן יש להתייחס בכובד ראש לכל אחד מסימני המחלה ובמיוחד אם מופיעים בגורים. במכלאות או כל מסגרת של ריכוז כלבים רבים יש לבודד את החולים או אלו החשודים כחולים, לשמור על חיטוי והפרדה מספקת כך שלא תהיה ביניהם תחלופת אויר וכן שהצוות המטפל לא יעביר את הווירוס בין הקבוצות. חיסון כלבלבת מלבד לכלבים, ניתן וחשוב מאוד לתת לחמוסים הרגישים מאוד למחלה. מיקרים בודדים של כלבלבת בעקבות חיסון דווחו, אך תועלת החיסון עולה בהרבה על חסרונותיו. הודות לחיסון, כלבלבת אינה מחלה שכיחה וחיסון בעל החיים לאורך כל חייו חיונית למיגור וירוס שיכול בהזדמנות הראשונה הניתנת לו-להפוך למגיפה.  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 18 Jul 2022 13:09:05 GMT https://www.vet-holim.com/my-post thumbnail main image https://www.vet-holim.com/make-the-most-of-the-season-by-following-these-simple-guidelines <div data-rss-type="text"> <p> <span> קדחת קרציות הינה השם העממי למחלה הנפוצה Canine Monocytic Ehrlichiosis הנגרמת ע"י החיידק Ehrlichia Canis. החיידק מועבר למערכת הדם ע"י קרצית הכלב החומה בזמן העקיצה. <br/> <br/> אפידמיולוגיה: <br/> ארליכיה קיימת ונפוצה בכל חלקי הארץ, ואופיינית יותר לעונות החמות, בהן הקרצית פעילה יותר. <br/> <br/> מהלך המחלה: <br/> בתוך מערכת הדם הטפיל תוקף מונוציטים (סוג של כדורית דם לבנה), אך בשלבים שונים של המחלה משפיע גם על קשרי הלימפה, הטחול, טסיות הדם (השייכות למערכת הקרישה) ומח העצם. <br/> בשלב המחלה הראשוני הסימנים הנפוצים עליהם מתלוננים הבעלים כוללים חום, חולשה, ירידה בתיאבון, דימומים תת-עוריים העלולים להיראות כמו פריחה ודימומים מפתחי גוף (מהאף, בשתן ובצואה). סימנים נוספים, אשר בד"כ מאובחנים על-ידי הוטרינר כוללים חיוורון ריריות, הגדלה של קשרי הלימפה, הגדלת טחול ודלקות עיניים. כלבים שונים מבטאים את הסימנים בדרגות חומרה שונות, ומאחר ובעלי החיים אינם יכולים לדבר איתנו, במקרים רבים הבעלים אינם מבחינים בסימנים כלל. <br/> מחלה שאינה מטופלת עלולה להחמיר ולהתדרדר לכדי מצב מסכן חיים (בשל שיבושים במערכת הקרישה), או לחלוף מעצמה. מתוך אותם מקרים החולפים מעצמם אחוז מסויים מתוך הכלבים נשארים נשאים של הטפיל ועלולים בעתיד לפתח מחלה כרונית, בה קיימת פגיעה במח העצם המעמידה את הכלב בסכנה להתפתחות זיהומים, אנמיה קשה ובעיות קרישה. השלב הכרוני לרוב אינו הפיך ומוביל למוות בשל אחד מהסיבוכים שצויינו. <br/> <br/> אבחון: <br/> חשד ראשוני עולה על-סמך קיומם של חלק מהסימנים הקליניים הנ"ל או כולם גם יחד. הימצאות סימנים אלה מהווה אינדיקציה לביצוע ספירה ומשטח דם. ספירת הדם מראה באופן אופייני ירידה בספירת הטסיות מתחת לנורמלי ועלולה להיות מלווה באנמיה ו/או עלייה בספירת התאים הלבנים. במשטח הדם ניתן לראות שינויים במבנה של המונוציטים, המגיבים להימצאות הטפיל בדם, ולעיתים רחוקות ניתן לזהות את הטפיל במונוציטים (בתמונה- מונוציטים מבטאים שינויים מבניים אופיניים והטפילים בתוך המונוציט התחתון). <br/> בהיעדר הטפיל במונוציטים ניתן לבצע בדיקה לזיהוי נוגדנים כנגד חיידק הארליכיה בדם הכלב. אבחון מעבדתי וודאי הוא על-ידי מציאת מקטעי DNA של הטפיל בדם של הכלב (PCR). <br/> במקרים רבים, לפי שיקול דעתו של הוטרינר ניתן להתחיל טיפול על-סמך חשד סביר למחלה לפי ממצאי הבדיקה הפיזיקלית ובדיקות הדם הבסיסיות בלבד. <br/> <br/> טיפול: <br/> בשלב המחלה הראשוני הטיפול המומלץ הינו דוקסילין (אנטיביוטיקה) למשך 21 ימים. לקראת סוף הטיפול חשוב לחזור על ספירת הדם או לכל הפחות על משטח הדם על מנת להעריך את ספירת הטסיות ולוודא כי קיימת חזרה לנורמלי. <br/> במידה ומתפתחת המחלה הכרונית הטיפול מורכב יותר ודורש גם המשך אבחון. <br/> <br/> סיבוכים: <br/> 1. פגיעה בטסיות הדם על-ידי מערכת החיסון- בזמן המחלה נוצרים נוגדים רבים כנגד החיידק, אך בשל היותו תוך תאי הם לא מצליחים לעורר תגובה חיסונית נגדו. במקום, הם עלולים לעורר את מערכת החיסון להגיב כנגד טסיות הדם. במקרה שקיים חשד למצב זה (ספירת טסיות נמוכה במיוחד, החמרה בספירת הטסיות למרות הטיפול, שיפור לא מספק בספירת הטסיות בתום הטיפול) הוטרינר ישקול להוסיף טיפול בסטרואידים על-מנת לדכא את תגובת מערכת החיסון כנגד טסיות הדם. ברוב המקרים כאשר הטפיל מסולק מהגוף גם מחלה זו נעלמת, אך לעיתים עלולה להימשך ולגרור טיפול ממושך בסטרואידים. <br/> 2. הדבקה בטפילים נוספים המועברים על-ידי קרצית הכלב החומה, כאשר הנפוץ בהם הינו בבזיה (טפיל התוקף כדוריות דם אדומות וגורם לאנמיה). במקרה של חשד, הוטרינר ישקול הוספת טיפול גם נגד בבזיה. <br/> 3. מעבר המחלה לשלב הכרוני. <br/> <br/> מניעה: <br/> טיפול סדיר כנגד קרציות . במקרים של נגיעות כבדה באיזור המחייה של הכלב יש לשקול ביצוע הדברת קרציות באיזור. <br/> <br/> האם קיימת סכנה לבני אדם? <br/> קיימים דיווחים בודדים בעולם על הדבקת בני אדם בארליכיה קאניס, על אף תפוצתו הרחבה בכל העולם, ובכל מקרה ההדבקה אינה ישירה מהכלב, אלא על-ידי עקיצה של קרצית נשאית. הדברת הקרציות חשובה למניעת המחלה בכלבים, אך יש לזכור, שקרצית הכלב החומה נשאית גם של מחוללי מחלה נוספים, ביניהם הטפיל הגורם לקדחת הבהרות בבני אדם. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 18 Jul 2022 11:33:42 GMT https://www.vet-holim.com/make-the-most-of-the-season-by-following-these-simple-guidelines thumbnail main image https://www.vet-holim.com/keep-in-touch-with-site-visitors-and-boost-loyalty <div data-rss-type="text"> <p> <span> בעונות השנה החמות בהן פעילים הרמשים והנחשים, אנו מקבלים במרכז הרפואי, מקרים דחופים של הכשות של כלבים וחתולים על ידי נחשים שונים. הכשת נחש מחוללת שורה של תגובות פיזיולוגיות אשר ללא טיפול עלולות לגרום למות חיית המחמד ומכאן הדחיפות במתן הטיפול והסיכון. הנחש הארסי הנפוץ ביותר בישראל הינו הצפע הארצישראלי ,שמאופיין ע"י צורת גופו הדחוס, ראשו המשולש ותבנית המעוינים על גבי גופו (רבים מתבלבלים בינו ובין זעמן המטבעות). ארס הנחש מסכן את חיות המחמד ובני האדם ככלל אך בעיקר כלבים. נחשים צעירים מסוכנים יותר ,זאת מכיוון שבבלוטות הארס שלהם הארס מרוכז , וכיוון שהם אינם" מנוסים" בהכשות ובזמן ההכשה מרוקנים את כל בלוטות הארס . שלהם בבת אחת. הכשות בתחילת עונה בהן הנחשים עדיין לא הכישו על מנת לטרוף יהיו גם הן קשות ומסכנות חיים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הכשות נחש בכלבים: </span> </p> <p> <span> כלבים נוטים להיות מוכשים ברגליים או באזור הפנים כיוון שמרחרחים את האדמה או מנסים לתפוס את הנחש (הכשה באזור הפנים הינה המסוכנת ביותר, בעקבות ההכשה, הארס מתפזר במהירות וגורם לנפיחות משמעותית באזור ההכשה). כאשר ההכשה היא בפנים יש חשש לחנק עקב נפיחות ובצקות באזור קנה הנשימה הכשת נחש עלולה להסתיים במוות מהיר ועל כן יש חשיבות רבה לפינוי וטיפול מוקדמים ככל האפשר. </span> </p> <p> <span> <span>   <br/> מתי מתרחשות ההכשות?  </span> </span> </p> <p> <span> רוב ההכשות הן בין סוף אפריל לאוקטובר ,בעיקר בין שעות הצהריים לשעות הלילה כמחצית מההכשות הינן באזורים אורבניים ומחציתן, באזורים פתוחים. <br/> <br/> איך נדע ? </span> </p> <p> <span> לעיתים רואים/לוכדים את הנחש (חשוב להדגיש שלכידת נחשים מותרת רק עי לוכד מוסמך ושכלל הנחשים הינם חיות בר מוגנות ואין לפגוע בהם!) לעיתים בע"ח נובח ו/או ישמיע מעין צווחה שמלווה בנפיחות מקומית בגפה או בפנים או צליעה פתאומית: הסימנים בבדיקה הפיזיקלית, נפיחות מקומית ,בצקת ,המטומה/שטפי דם ,שינויי צבע, סימני חדירת שיניים ,צליעה פתאומית כשההכשה הינה באחת הרגליים, ריור כשההכשה בפנים, נמק מקומי כמו כן נשימה מהירה, עלייה בקצב הלב, הגדלת קשרי לימפה, אי סדירות בקצב הלב, תיתכן מצוקה נשימתית וחסימת דרכי האוויר העליונות/נשימה מאומצת כמו כן עולה הנטייה לדימומים מקומיים ומפתחי גוף ולפטכיות-שטפי דם קטנים על פני העור. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אבחון: </span> </p> <p> <span> בספירת דם לעיתים נראה עלייה בספירת כדוריות הדם האדומות ,עלייה בספירת השורה הלבנה וירידה בטסיות הדם , מדדי הקרישה מתארכים ובהמשך מתפתחת אנמיה ,כשל אקוטי בתפקודי כליות ועלייה באנזימי הכליות כמו גם הפרעות קרישה מסכנות חיים, לעיתים נדירות יש זיהום בקטריאלי ע"י קלוסטרידיום. </span> </p> <p> <span> עלייה במקרים ובמדדים הבאים נצפית: גלוקוז, בילירובין, גלובולינים, TG, AST, CK, LDH וכולסטרול. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הטיפול הרפואי:  </span> </p> <p> <span> 1. מתן עירוי נוזלים לוריד בקצב מהיר. </span> </p> <p> <span> 2. אנטיביוטיקה ממשפחת הפניצלין/אמפיצילין. </span> </p> <p> <span> 3. אנטיהיסטמינים- דיפנהידרמין (לאחר ביצוע בדיקה עורית לאנטי ונום). </span> </p> <p> <span> 4.אנטי ונום- נסיוב נוגדן , בהעדר תגובה נבדקת נותנים אנטי ונום (כתלות בחומרת המקרה). </span> </p> <p> <span> 5. סטרואידים- שנוי במחלוקת. </span> </p> <p> <span> 6. פלסמה מומלצת ביותר וניתנת לפי צורך. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הפרוגנוזה הרפואית: </span> </p> <p> <span> הכשה בגפיים בבע"ח קטן במהלך הלילה מהווה גורם סיכון לתמותה .גיל צעיר מצמצם את הסיכון. </span> </p> <p> <span> גורמי סיכון נוספים: מצב מנטאלי בהגעה, שתן דמי ,תת חום , דימומים, שוק, קשיי נשימה, קצב לב מהיר מעל 160 לדקה ,ירידה בכמות הטסיות. </span> </p> <p> <span> למתן אנטי ונום אין כנראה השפעה על השרידות אלא על חומרת נזקי המשנה של הארס במקרים בהם בע"ח שורד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> התנהגות מונעת: </span> </p> <p> <span> צמצום חשיפת כלבכם להכשות, מומלץ לטייל עם הכלב כאשר הוא קשור לרצועה ותחת השגחה צמודה. </span> </p> <p> <span> כמו כן, להימנע טיולים בחורשות ומקומות בהם יש צמחייה סבוכה, קוצים בהם יכולים הנחשים להתחבא מגדילים את הסיכון וכו, ניכוש עשביות בגינות כלבים וחצרות הבתים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הכשות נחש בחתולים: </span> </p> <p> <span> הכשת נחש בחתולים הינה פחות נפוצה וגורמת לפחות מקרי תמותה מאשר בכלבים . באופן כללי חתולים מתמודדים טוב יותר עם ארס הנחש כאשר גיל החתול, מיקום ההכשה וכמות הארס הינם פקטורים חשובים להגדלת סיכויי השרידות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 18 Jul 2022 11:33:42 GMT https://www.vet-holim.com/keep-in-touch-with-site-visitors-and-boost-loyalty thumbnail main image https://www.vet-holim.com/tips-for-writing-great-posts-that-increase-your-site-traffic <div data-rss-type="text"> <p> <span> בניגוד לדעה הרווחת אכילת שוקולד בכלבים איננה מובילה להדבקה בתולעי מעיים אך עשויה בכמות גדולה להוביל להרעלה חמורה ומסכנת חיים. ההרעלה נובעת מאלקלואיד בשם Theobromine שנמצא בקקאו ובשוקולד. חומרת ההרעלה מושפעת מכמות ה Theobromine שנצרכה על ידי הכלב. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מינון רעיל לכלבים: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מקובל לומר שסימני הרעלה חמורים יופיעו בכלבים שצרכו מעל ל 45 מ"ג לק"ג Theobromine. </span> </p> <p> <span> אם כי סימנים קלים יותר עשויים להופיע כבר במינון נמוך בהרבה ולכן מומלץ לטפל בכלבים שצרכו Theobromine בריכוז 20 מ"ג לק"ג ומעלה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ריכוז Theobromine משתנה בין מוצרי שוקולד וקקאו שונים ויש לבדוק היטב את כמות מוצקי הקקאו בכל מוצר. </span> </p> <p> <span> דוגמא 1 גרם שוקולד חלב מכיל בסביבות 2 מיליגרם תיאוברומין בעוד שגרם שוקולד מריר מכיל כ 7 מיליגר תיאוברומי. </span> </p> <p> <span> כלב במשקל 10 ק"ג (כלב בינוני-קטן) עשוי להראות סימני הרעלה לאחר שיאכל חבילה של שוקולד חלב (100 גר' בחבילה) או לאחר שיאכל כשליש חבילה של שוקולד מריר </span> </p> <p> <span> בכל מקרה מומלץ לשים לב להופעת סימנים קליניים עם כל צריכה של שוקולד ולהיוועץ עם וטרינר במידה ואל מופיעים. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> :סימנים קליניים של הרעלת שוקולד </span> </p> <p> <span>  .נספג באיטיות במערכת העיכול של הכלב ומגיע אל מחזור הדם Theobromine  </span> </p> <p> <span> .יש לצפות להופעת סימנים קליניים עד 20 שעות מצריכתו ולרוב תוך כ 4 שעות </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הסימנים הקליניים בעקבות הרעלת שוקולד עשויים לכלול: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> .הקאות, רגישות בטנית ושלשול </span> </p> <p> <span> .חוסר מנוחה </span> </p> <p> <span> .היפראקטיביות </span> </p> <p> <span> .ריור </span> </p> <p> <span>  .השתנה ושתיה מרובה </span> </p> <p> <span> .(שינויים בקצב הלב- לרוב קצב לב מהיר (טכיקרדיה) אך לעיתים איטי מהרגיל (ברדיקרדיה </span> </p> <p> <span> .אריתמיות- הפרעות בקצב הלב </span> </p> <p> <span> .עוויתות ופירכוסים - במקרים חמורים </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הסימנים הקליניים עלולים להימשך לעיתים גם עד 72 שעות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> :טיפול בהרעלת שוקולד </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> .עם ההגעה לווטרינר חשוב למסור אינפורמציה מדויקת ככל האפשר ידע מדויק על השעה בה נצרך השוקולד, כמה שוקולד נצרך ומהו סוג השוקולד (חלב/מריר/קקאו וכו') עשוי להיות בעל משמעות גדולה עבור הווטרינר המטפל </span> </p> <p> <span> .במידה וניתן מומלץ להביא עמכם את עטיפת השוקולד </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הטיפול בכלב שצרך כמות משמעותית של Theobromine עשוי לכלול: </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> .גרימת הקאה- קיים חלון זמנים אפקטיבי להשראת הקאה שנמשך כ 4 שעות מרגע אכילת השוקולד </span> </p> <p> <span> ככל שנקדים גרימת הקאה פחות תיאוברמיד </span> </p> <p> <span> ייספג לדם דרך מערכת העיכול וחומרת ההרעלה תפחת. השראת הקאה בבית עשויה לגרום לנזק לבעל החיים ולכן מומלץ שלא לגרום לכלב להקיא באופן עצמאי אלא בהשגחת וטרינר ובהמלצתו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> שטיפת קיבה- במקרים חמורים בהם נצרכת כמות גדולה של שוקולד סמיך ולרוב כאשר הקאה איננה מובילה לתוצאה משביעת רצון יש לבצע שטיפת קיבה. שטיפת קיבה מתבצעת בהרדמה מלאה במהלכה מוכנס צינור פלסטיק מיוחד דרך הלוע אל הקיבה ודרכו מוכנסת </span> </p> <p> <span> כמות מדודה של מים אל הקיבה. לאחר מכן, מוציאים את המים דרך אותו הצינור יחד עם השוקולד. בדרך זו מקטינים את ספיגת השוקולד לדם ואת חומרת ההרעלה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> נוזלים קריסטלואידים- במקרי הרעלה קשים יחובר בעל החיים לאינפוזיה ורידית על מנת לאפשר מתן נוזלים </span> </p> <p> <span> קריסטלואידים לתוך הוריד. למתן נוזלים מספר מטרות ובין היתר לזרז את פינוי הרעל מהגוף </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> פחם פעיל- זוהי מולקולה קטנה ומופלאה בעלת יכולת ספיחת רעלים יוצאת מן הכלל. פחם פעיל ניתן בבליעה על ידי נוזל אותו מערבבים במזון על ידי קפסולות מיוחדות. </span> </p> <p> <span> מטרת הפחם לספוח אליו את שאריות הרעל ולהקטין את חומרת ההרעלה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אשפוז וניטור- במקרי הרעלה קשים יאושפז בעל החיים במרכז הרפואי על מנת לאפשר טיפול וניטור צמוד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ,לסיכום </span> </p> <p> <span> .הרעלת שוקולד עלולה לסכן חיים בכלבים </span> </p> <p> <span> .במידה ואתם חושדים כי כלבכם נחשף לשוקולד מומלץ לפנות לווטרינר בהקדם האפשרי </span> </p> <p> <span> יש לזכור שלזמן שחולף מהחשיפה יש חשיבות מכרעת בהצלחת הטיפול. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 18 Jul 2022 11:33:42 GMT https://www.vet-holim.com/tips-for-writing-great-posts-that-increase-your-site-traffic thumbnail main image