״דובון הקורים״, ״תהלוכן האורן״ או בשמו הנפוץ ״טוואי התהלוכה״ והסכנות הקשורות בהם:

 

 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נתחיל בנפוץ והמסוכן יותר מבין השניים, ״תהלוכן האורן״ או בשמו המדעי  Thaumetopoea Wilkinsoni , הינו זחל של עש ממשפחת התהלוכניים. אורכו כ 3-4 ס"מ, צבעו שחור וחום והוא עוטה שערות לבנות צהבהבות וצורבות. הזחל מצוי בחורשות אורנים או בקרבתן כפקעת זחלים או חלק משיירת זחלים המתקדמים זה אחרי זה במעיין תהלוכה הן על גזעי העצים והן על הקרקע(הזחלים יורדים מן העץ כאשר מגיע פרקם להתגלם, שלב המתרחש על הקרקע ולא על העץ). לרוב ניתן לראות את הזחלים בטבע בחודשים פברואר-מרץ ועד מאי, סוף החורף, תחילת האביב.

השני הינו זחל בעל שם חביב למדי ״דובון הקורים״ או בשמו המדעי Ocnogyna Loewii.  זהו זחל של עש ממשפחת הדובוניים אשר נמצא בשטחים פתוחים, שדות וכד׳. אורכו וצבעיו כמעט זהים לזה של התהלוכן וזיפיו מעט קצרים יותר, הזחלים מסתתרים תחת מעטה קורים ויוצאים ממנו כיחידים ולא באורחות כפי שעושים התהלוכנים וכך קל יותר להבדיל ביניהם. אותם ניתן כבר לפגוש בדצמבר-ינואר ועד אפריל.

קיים מגוון של זחלים בעלי שערות צורבות על גופם ועל כן ההנחיה הגורפת הינה להמנע ממגע ולמנוע מגע של ילדים וחיות מחמד עם כל זחל אותו  פוגשים בטיול.

 

המגע עם זחלי תהלוכן האורן ו/או דובון הקורים עלול לחולל פגיעה בבעלי חיים שונים ובין היתר גם בכלבים, בייחוד עקב סקרנותם.  שערות הזחל, המכסות את גופו, מכילות ארס המשתחרר במגע עם העור או ריריות הגוף. דרגת הפגיעה משתנה בהתאם לחשיפה, לרקמה הנפגעת ועוד פרמטרים שונים , ואנו נתקלים במרכז הרפואי במופעים הבאים : מגירוי עורי מקומי, דרך תגובות אלרגית בעצימות שונה, מופעים של כוויות כימיות ועד לנזקים משמעותיים ברקמות שנחשפו כגון התנמקות הרקמה. סקרנותם הטבעית של החברים על ארבע, גם כלבים וגם חתולים מובילה לעניין מוגבר בזחלים האלו ולפעמים בכלבים אף לנסיונות ליקוק או הכנסתם לפה ולכן הם גם מועדים יותר לפגיעה מהארס שלהם ,להבדיל מחתולים שהינם זהירים יותר ועל כן נוטים פחות להיפגע.

 

הסימנים הקליניים או המופע שנראה בכלב שנפגע מחשיפה לארס הזחלים:

כלבים נוטים להכניס את הזחלים לפה ועל כן הפגיעה והסימנים שנראה יהיו לרוב קשורים בו:

    • נפיחות של הלשון או של הרקמות הסמוכות לה: החלל הבוקלי ו/או אזור הלוע

    • ריור מוגבר

    • הקאות או נסיונות להקאה

    • סימני אי נוחות, כאב ומצוקה

    • קושי או סירוב לאכילה ושתייה

    • גירוד הפנים בעזרת הרגליים

 

 

עם התקדמות הנזק שהארס גורם לרקמות, עלולה להתפתח תגובה אלרגית קשה, וזו מובילה להחמרת הנפיחות באזור הפה ובית הבליעה ודרכי הנשימה עד כדי הצרותן ויצירת מצוקה נשימתית וחנק.

יש תיעוד למצבי קיצון בהם עלולה להתפתח תגובת יתר - (שוק אנפילקטי) קשה ומסכנת חיים (מקרים אלו פחות נפוצים).

בחלק מהמקרים,  בחלוף  מספר ימים  מהחשיפה  לשון הכלב או הריריות הסמוכות לה עלולות לעבור תהליך נימקי, תהליך שכזה מוביל למות הרקמה שנחשפה לזיפי הארס ולא אחת מקטעי לשון שלמים נפגעים ו״נושרים״ מרקמת הלשון וחללי הלוע.

 

 

אז מה לעשות במקרה של חשיפה אפשרית או חשד לחשיפה לזחלי תהלוכן האורן ודובון הקורים?

 

יש להגיע, בהקדם האפשרי, להערכה וטרינרית לטובת בדיקה וטיפול  (אם הפגיעה היא לאחר שעות פעילות של הוטרינר הקבוע אין לחכות לבוקר או לשעות פתיחת המרפאה ויש לפנות למרכזי חירום וטרינריים לרפואה דחופה!).

עד להגעה לוטרינר יש להימנע מהגשת מים מאחר וזו עלול לקדם בליעה אפשרית של השערות-זיפי הארס עמוק יותר אל תוך מערכת העיכול ולפגיעה ברקמות נוספות ולנזק משני נוסף ולעיתים אף חמור יותר.

 

 

הטיפול הרפואי שיתבצע במקרי חשיפה כולל:

שטיפה מקומית של אזור הפגיעה בתמיסת סליין סטרילית (לרוב תחת טישטוש או הרדמה מקומית לאפשר בדיקה יסודית של חלל הפה) ומתן טיפול תרופתי תומך כדוגמת משכחי כאבים, כיסוי אנטיביוטי מתאים, תרופות אשר מקטינות את  הנפיחות (סטרואידים/נוגדי דלקת, אנטי היסטמינים, מגיני מע״כ..) ועוד. חלק מבעלי החיים שנחשפו יזדקקו לאישפוז ובמקרים מסוימים הפגיעות ברירית מערכת העיכול/חלל הפה קשות מאוד עד כדי הצורך בהתקנת צינור הזנה, לרוב נזאלי, המאפשר לנו לתת לכלב המאושפז את התחשיב הקלורי של כמויות המזון הנדרשות לו מבלי לחשוף את רירית הפה הפגועה, וזאת עד לשיקומה ועד שהמאושפז יוכל לאכול באופן עצמאי.

במידה וגם אתם נחשפתם לזחלים באופן ישיר או שנפגעתם באופן עקיף כגון מגע עם פה הכלב ו/או ליקוק (מה שעלול בהחלט להוביל לתחושת עיקצוץ או שריפה)  חשוב להימנע ממגע של הידיים עם  הפנים בכלל והפה או העיניים בפרט. שטפו ידיים באופן יסודי היטב ובהקדם.

 

 

רוב הכלבים מחלימים תוך מס׳ ימים באופן מלא. המקרים בהם יתכנו סיבוכים קשורים לרוב בהשפעת פגיעת הארס על רקמת הלשון עד כדי היווצרות נמק ברקמות שנפגעו.

 

 

בעזרת תשומת לב, מודעות ועירנות  ניתן לצמצם את החשיפה והסיכון.

 

 

 

ד״ר חיליק מרום

 

וט-חולים

המרכז הרפואי הוטרינרי לרפואה ורפואה דחופה