:מיקופלזמוזיס או המוברטונלוזיס - מחלת הדם הנפוצה ביותר בחתולים


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 המחלה הנגרמת מהטפיל הינה כה נפוצה ואנו נתקלים בה בשכיחות גבוהה.

מופע החתולים משתנה, הם נראים חלשים יותר, תשושים, בררנים באכילה והבעלים מדווחים על ״דיכאון״ ובעיקר על ״עייפות״.

קבעתם תור לבדיקה אצל הרופא הוטרינר ואבחנו שחתולכם  הסובל מהמופע הקליני שתואר, נגרם עי טפיל דם. אז בעצם במה מדובר, איך

זה קרה ומה עושים עכשיו?

 

 

חיידק המיקופלזמה (מיקופלזמה המופליס  Mycoplasma Hemophiis ) או המוברטונלה ( שם הטפיל משתנה עי החוקרים והקלינאים מדי כמה שנים, ועל כן חלק מהוטרינרים ישתמשו בשם האחד, וחלקם בשני)  הינו טפיל דם מיקרוסקופי, הפוגע בכדוריות הדם האדומות.  הטפיל  נפוץ ביותר,  וחתולים רבים הינם נשאים שלו ואינם מראים תסמיני מחלה. אחרים בהם ישנה התפרצות קלינית יציגו את תסמיני המחלה שתיארנו למעלה, אלו עשויים להיות ממופע קל בלבד עד מופע קשה ביותר.​

 

 

 

המופע הקליני/ התסמינים האופייניים למחלה:

  

התסמין הקליני או ״המופע״ הבולט ביותר בד״כ , אם כי איננו מופיע בכל המקרים, הינו  חום גוף גבוה. בחתולים עלייה בחום הגוף תתבטא לרוב בחולשה, ירידה  מובהקת בתיאבון ( אנורקסיה ) והתנהלות שאיננה תואמת את רמת הפעילות השגרתית של החתול - חתול פעיל יראה לפתע חלש, בעל תגובות איטיות ומדוכא.  במרכז הרפואי יבדקו ערכים שונים ובהם ימדד חום גוף לרוב גבוה מהנורמה לחתול, מעל 40 מעלות צלזיוס (חום נורמלי נורמלי בחתולים הינו 38.0-39.2 מעלות צלזיוס). כמו כן הרופא הוטרינר, בבדיקה הקלינית ינסה להעריך ולאתר ריריות חיוורות, חזרה ורידית, הגדלה של קשרי הלימפה, התייבשות ועדות ל ״צהבת״ ועוד. בספירת הדם שחשוב מאוד שתתבצע ניתן יהיה להבחין בשינויים בפרמטרים הנמדדים ובעיקר באנמיה בדרגות חומרה שונות. במקרים רבים של נגיעות ניתן לזהות את הטפילים עצמם על פני כדוריות הדם האדומות במשטח דם מקרוסקופי שנצבע במיוחד לשם כך.

 

 

 

 

הליך המחלה והאופן בו הטפיל פוגע בחתולים:

 

מנגנון ההדבקה של הטפיל לא מובן עדיין לחלוטין, אך  ככל הנראה  עיקרו בהעברה המתרחשת בעקבות עקיצות של פרעושים. ניתן  לקשר בין נגיעות חמורה בפרעושים לבין המחלה. בנוסף מתקיימות ככל הנראה הדבקות מחתול לחתול דרך נשיכות ושריטות.

החיידק  שמתמקם על פני דופן כדוריות הדם האדומות גורם למערכת החיסון, שתפקידה לאתר, לזהות ולטפל ב'פולשים', לזהות את החיידק, ובניסיון להשמיד את הזיהום, לתקוף ולהשמיד גם את כדוריות הדם האדומות. ההרס במרכיב העיקרי של הדם מוביל לאנמיה, לעיתים אף לאנמיה חמורה. בנוסף, החומרים המשתחררים עקב ההרס של תאי הדם (תוצרי פירוק הדם) מצטברים בגוף, ואלו גורמים להופעת ה״צהבת״. כאן חשוב להבהיר כי אין המדובר במחלת הצהבת הנגיפית המוכרת באדם, כי אם בתסמין - הצטברות בדם וברקמות של החומר בילירובין, המופרש במהלך הרס של תאי הדם האדומים, והוא בעל גוון צהבהב המשפיע על מופע הריריות בעיקר.

חתול אשר נדבק בחיידק עשוי להראות סימני מחלה זאת כתלות במצבו הגופני הראשוני, בגילו  ותפקוד מערכת החיסון שלו. בחלק מהחתולים יהיה מאגר תמידי של החיידק ברמה נמוכה בדם, במופע תת-קליני, כלומר מבלי לגרום לתסמיני המחלה. חתול  שכזה עשוי לחיות כל חייו מבלי להציג סימנים שיעידו כי נדבק במיקופלזמה, אך עלול להמשיך ולהוות מאגר ומקור להדבקה עבור חתולים אחרים (באופנים שצוינו קודם). באם אותו חתול נקלע למצב של ירידה זמנית בתפקוד המערכת החיסונית, החיידק עלול להתרבות בדם, והדבר יתבטא בהופעת התסמינים.   התפרצות שכזאת עשויה להיות שניונית לעקה אקסוגנית (ממקור חיצוני ) כלומר אירוע המייצר סטרס, כמו: העדרות ממושכת של הבעלים, מעבר דירה, חיית מחמד חדשה או תינוק חדש בבית ועוד, או לחלופין כתוצאה ממקור אנדוגני כמו מחלה אחרת, פציעה או דיכוי חיסוני.

 

 

 

 

הטיפול הרפואי בחתול הסובל ממיקופלזמה:

הטיפול  המכלולי בחתול בעיקרו טיפול תרופתי וטיפול תומך מתקן.

לצורך הטיפול כנגד החיידק עצמו מונפקת אנטיביוטיקה מקבוצת הטטרהציקלינים בשם דוקסילין. לרוב זו ניתנת בהכנת סירופ וטרינרי פעם או פעמיים ביום במתן פומי.   נציין  כי גם טיפול אנטיביוטי ארוך טווח אינו  בהכרח מוביל להשמדה מוחלטת של החיידק בדם החתול. לכן מטרת הטיפול התרופתי במצבים אלו הינה השבת החיידק שבדם למצבו הלא פעיל, והובלה לאיזון שבו הנגיעות נמוכה ואינה גורמת לתסמינים קליניים. משיקולים אלו ניתן לרוב הטיפול למשך 10-14 ימים

כפי שצוין, במרבית המקרים יגיע החתול לבדיקה ואבחנה כאשר הוא כבר חולה ובמצב גופני ירוד. במצבים אלו חשוב, בנוסף על הטיפול כנגד הטפיל , להעניק טיפול תומך. טיפול שכזה הינו מכלול של מתן עירוי נוזלים, וטיפול תרופתי מקיף. במקרים רבים, החתול עשוי לסבול מאנמיה מסכנת חיים, ויזדקק לעירוי דם מלא או מוצרי דם אחרים אשר קיימים אצלנו דרך קבע.

 

התנהגות מונעת  לצמצום החשיפה וההדבקה של החתול במיקופלזמה:

המוברטונלה או מיקופלזמה הינו טפיל נפוץ ביותר, קשה למנוע הדבקה בצורה מוחלטת . עם זאת, טיפולים סדירים כנגד פרעושים במהלך כל השנה (גם בחודשי החורף) טיפול מלווה כנגד תולעים וכן סרוס ועיקור למניעת ״שוטטות״ חתולים לצורכי רבייה וצמצום המריבות שביניהם, יקטינו את הסיכונים והסיכויים להדבקה.

 

מומלץ לפנות לצוות המרכז הרפואי עם כל שינוי התנהגותי של החתול ולזכור שלא כולם מציגים מופע קליני אחיד.