הכשות נחש:

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בעונות השנה החמות בהן פעילים  הרמשים והנחשים, אנו מקבלים במרכז הרפואי, מקרים דחופים של הכשות של כלבים וחתולים על ידי נחשים שונים. הכשת נחש מחוללת שורה של תגובות פיזיולוגיות אשר ללא טיפול  עלולות לגרום למות חיית המחמד ומכאן הדחיפות במתן הטיפול והסיכון. הנחש הארסי הנפוץ ביותר בישראל הינו הצפע הארצישראלי ,שמאופיין ע"י צורת  גופו הדחוס, ראשו המשולש ותבנית המעוינים על גבי גופו (רבים מתבלבלים בינו ובין זעמן המטבעות). ארס הנחש מסכן את חיות המחמד ובני האדם ככלל אך בעיקר כלבים. נחשים צעירים מסוכנים יותר ,זאת מכיוון שבבלוטות הארס שלהם  הארס מרוכז , וכיוון שהם אינם" מנוסים" בהכשות ובזמן ההכשה  מרוקנים את כל בלוטות הארס . שלהם בבת אחת. הכשות בתחילת עונה בהן הנחשים עדיין לא הכישו על מנת לטרוף יהיו גם הן קשות ומסכנות חיים.
 
 
 
 
 
הכשות נחש בכלבים:
כלבים  נוטים להיות מוכשים ברגליים או באזור הפנים כיוון שמרחרחים את האדמה או מנסים לתפוס את הנחש (הכשה באזור הפנים הינה המסוכנת ביותר, בעקבות ההכשה, הארס מתפזר במהירות וגורם לנפיחות משמעותית באזור ההכשה). כאשר ההכשה היא בפנים יש חשש לחנק עקב נפיחות ובצקות באזור קנה הנשימה הכשת נחש עלולה  להסתיים במוות מהיר ועל כן יש חשיבות רבה לפינוי וטיפול מוקדמים ככל האפשר.
 

מתי מתרחשות ההכשות?  
רוב ההכשות הן בין סוף אפריל לאוקטובר ,בעיקר בין שעות הצהריים לשעות הלילה כמחצית מההכשות הינן באזורים אורבניים ומחציתן, באזורים פתוחים.

איך נדע ?
לעיתים רואים/לוכדים את הנחש (חשוב להדגיש שלכידת נחשים מותרת רק עי לוכד מוסמך ושכלל הנחשים הינם חיות בר מוגנות ואין לפגוע בהם!) לעיתים בע"ח נובח ו/או ישמיע מעין צווחה שמלווה בנפיחות מקומית בגפה או  בפנים או צליעה פתאומית: הסימנים בבדיקה הפיזיקלית, נפיחות מקומית ,בצקת ,המטומה/שטפי דם ,שינויי צבע,  סימני חדירת שיניים ,צליעה פתאומית כשההכשה הינה באחת הרגליים, ריור כשההכשה בפנים, נמק מקומי כמו כן נשימה מהירה, עלייה בקצב הלב, הגדלת קשרי לימפה, אי סדירות בקצב הלב, תיתכן מצוקה נשימתית וחסימת דרכי האוויר העליונות/נשימה מאומצת כמו כן עולה הנטייה לדימומים מקומיים ומפתחי גוף ולפטכיות-שטפי דם קטנים על פני העור.
 
 
אבחון:
בספירת דם לעיתים נראה עלייה בספירת כדוריות  הדם האדומות ,עלייה בספירת השורה הלבנה וירידה בטסיות הדם , מדדי הקרישה מתארכים ובהמשך מתפתחת אנמיה ,כשל אקוטי בתפקודי כליות ועלייה באנזימי הכליות כמו גם הפרעות קרישה מסכנות חיים, לעיתים נדירות יש זיהום בקטריאלי ע"י קלוסטרידיום.
עלייה במקרים ובמדדים הבאים נצפית: גלוקוז, בילירובין, גלובולינים, TG, AST, CK, LDH וכולסטרול.
 
 
הטיפול הרפואי: 
1. מתן עירוי נוזלים לוריד בקצב מהיר.
2. אנטיביוטיקה ממשפחת הפניצלין/אמפיצילין.
3. אנטיהיסטמינים- דיפנהידרמין (לאחר ביצוע בדיקה עורית לאנטי ונום).
4.אנטי ונום- נסיוב נוגדן , בהעדר תגובה נבדקת נותנים אנטי ונום (כתלות בחומרת המקרה).
5. סטרואידים- שנוי במחלוקת.
6. פלסמה מומלצת ביותר וניתנת לפי צורך.
 
הפרוגנוזה הרפואית:
הכשה בגפיים בבע"ח קטן במהלך הלילה מהווה גורם סיכון לתמותה .גיל צעיר מצמצם את הסיכון.
גורמי סיכון נוספים: מצב מנטאלי בהגעה, שתן דמי ,תת חום , דימומים, שוק, קשיי נשימה, קצב לב מהיר מעל 160 לדקה ,ירידה בכמות הטסיות.
למתן אנטי ונום אין כנראה השפעה על השרידות אלא על חומרת נזקי המשנה של הארס במקרים בהם בע"ח שורד.
 
התנהגות מונעת:
צמצום חשיפת כלבכם להכשות, מומלץ לטייל עם הכלב כאשר הוא קשור לרצועה ותחת השגחה צמודה.
כמו כן, להימנע טיולים בחורשות ומקומות בהם יש צמחייה סבוכה, קוצים בהם יכולים הנחשים להתחבא מגדילים את הסיכון  וכו, ניכוש עשביות בגינות כלבים וחצרות הבתים.
 
הכשות נחש בחתולים:
הכשת נחש בחתולים הינה פחות נפוצה וגורמת לפחות מקרי תמותה מאשר בכלבים . באופן כללי חתולים מתמודדים טוב יותר עם ארס הנחש כאשר גיל החתול, מיקום ההכשה וכמות הארס הינם פקטורים חשובים להגדלת סיכויי השרידות.